וגם כרטיס

זו הפתעה נחמדה לגלות שגם בגיל אוטוטו-33 עדיין אפשר לעשות חברים חדשים, ועוד יותר נחמד לגלות שיש להם יומולדת ממש בקרוב :)
והכי נחמד לקום בבוקר עם רעיונות חדשים. אז נוקי (לא יודעת אם תרשי להשתמש בשמך הפרטי כאן), זה שלך, אני שומרת עליו בינתיים אבל הוא עולה על טיסה בשני לאפריל ;)

יש כאן בסיס קראפט, מעליו חתיכה של קארדסטוק שקוף שקניתי בפריז, שארית של webster's pages, מדבקה של amy tangerine (מסתמנת כאובססיה החדשה שלי), ועוד החתמה של PTI עם כפתור לקישוט.
התחלתי מהמדבקה ומחותמת הכדור הפורח, כי ידעתי שאני רוצה להשתמש בהן, וכל השאר די רץ משם. אני משתדלת ליישם את השיטה הזו בפרויקט שאני עובדת עליו עכשיו... וכדאי שאסיים אותו בקרוב באמת, אז שיהיה לכם יום שבת נעים, אני עוברת לספסל העבודה!

ליצור למגירה

את המגירות המעוצבות האלה התחלתי לתכנן אי שם בדצמבר. 2010. כלומר חצי שנה לפני החתונה. במקור התכוונתי להכין אותן כמתנה לראש השנה לשתי המשפחות שלנו - מגירה לכל זוג הורים.
אבל כשראש השנה התגלגל והגיע הרגשתי מאד לא טוב ולא הצלחתי לסיים את הפרויקט.
אמרתי לעצמי נו טוב, ניתן אותן במתנה לסוכות. אבל אז העין שלי החליטה לעשות צרות וביליתי את החג בהתרוצצות במסדרונות בית החולים קפלן.
סיכמתי עם עצמי שהן יהיו מתנת פרידה זמנית, ואתן אותן בארוחת הערב המשותפת שאמא של בועז ארגנה יומיים וחצי לפני הטיסה שלנו. אבל שוב - התרוצצות בבית חולים, אריזות עד הרגע האחרון, ניקוי הדירה לקראת העזיבה (ואף מילה על בעלות הבית כי לא מדברים ככה באינטרנט), ושוב לא הספקתי. והאמת, גם לא היה לי מצב רוח.
בטיסה אמרתי לעצמי שנשלח אותן לכבוד היומולדת של אמא, בדצמבר. היא בוודאי תשמח לקבל מתנה יצירתית מבתה הרחוקה.
אבל הקופסאות בוששו לבוא.
והנה, הן כאן. והמגירות שלי הוצאו מעטיפת הפיג'מה שלהן, שלחתי תמונות לפיתוח, וסיימתי אותן. וזה לקח רק שנה וחדשיים!

אז הנה מגירה מספר אחת

ותמונות פרטים

ומגירה מספר שתיים

ועוד קצת תמונות פרטים

וגם כרטיסונים קטנים, למקרה שמישהו יחשוב שלא אנחנו שלחנו את המתנה הזו, שבה יש תמונות שלנו מהחתונה...

עכשיו רק צריך ללכת לדואר.

הדוור מצלצל פעמיים

זהו. כל החמרים שלי הגיעו ארה"בריתה. כמובן, להוציא חבילה ענקית של קארדסטוקים צבעוניים חלקים שאין לי מושג איפה ארזתי. אני זוכרת במעורפל שערמתי אותם בערימה, אבל לא לגמרי ברור איפה היא. שוין. הזדמנות לקנות את הצבעים שאני משתמשת בהם הכי הרבה בצורה יותר חכמה.

החמרים הגיעו בדיוק בזמן באיחור כדי להכין כמה כרטיסים נדרשים ביותר - אחד ליומולדת של אבא, ועוד אחד ליומולדת של אחותי הקטנה, שמקבלת השנה חבילת איפור לא גדולה אבל שווה ביותר, יחי Urban decay!

אז אבא מקבל את הכרטיס הזה (שני הכרטיסים להלן מבוססים על סקיצה של clean and simple ששיניתי על פי מצב רוחי)

יש כאן דף רקע של cosmo cricket וכל השאר שאריות של basic grey וקארדסטוק של PTI. חוץ מהדף עם הכיתוב בעברית, זה ספר שאני משחיתה (למטרה טובה, עוד על כך בפוסט עתידי אחר).
אפילו שהמשפוחה כבר קנתה לאבא מתנת יומולדת בשם כולנו על פי רעיון שלי, החלטתי שבכל זאת צריך להוסיף משהו קטן, אז עיצבתי לו סט תחתיות לקפה שהוא תמיד לוקח איתו למחשב, ושלחתי אותו להדפסה ב- shutterfly (הלופה האמריקאי). זה אבא, אז בלי יותר מדי קשקושים, ועם בדיחה גיקית במיוחד

[לאלה שלא הגיעו לדרגת הגיקיות של מרבית המשפחה שלי, 127.0.0.1 היא כתובת ה- IP שמוקצית באופן אוטומטי למחשב/רשת ביתית שלכם, ה- localshost. בשפת אנוש, קוראים לו "home"]

ואחותי, את זה -

גם הכרטיס שלה עשוי בעיקר שאריות, הדף עם הנקודות היה בכלל צד אחורי של מעין עטיפה לחבילת נייר שקניתי, הדף עם הכיתוב של webster's pages, והפרפר של elizabeth park. הסרט מרחובות ;)

אסור להזניח את הצד האחורי - הבול נגזר מדף רקע של the girls paperie שכולו מלא בולים של ניו זילנד, בריטניה, מדינות האיחוד האירופי, ארה"ב ובנגקוק(?) ואת החותמת קניתי כאן כשהייתי צריכה לארוז את המתנה של אמא בדצמבר... אני מאד אוהבת את ה- cheshire cat.

מוכנים ללכת לדואר

עכשיו רק נשאר למצוא פתרון לתעלומה המדעית הגדולה - איך זה שאני כל הזמן משתמשת בשאריות, אבל תכולת השקית רק תופחת?

בלונים, דובונים, לבבות ושוקולד

משום מה אני תמיד שוכחת את התאריך של ולנטיינס. טוב, שוכחת זה לא בדיוק נכון; אני תמיד בטוחה שזה ב- 16 לפברואר, ומופתעת לגלות שזה לא. ט"ו בפברואר שכזה. השנה הופתעתי מוקדם מבדרך כלל, ולכן השארתי לעצמי די זמן לתכנונים.

הרעיון התחיל להתגלגל אצלי כשראיתי עוד אחת מעבודותיה הקסומות של ShirA, בשילוב עם החלפת צלליות בקומונה שלא הצטרפתי אליה מסיבות טכניות גרידא, התכנונים הרב-שנתיים שלי לעשות מסגרת תלת-ממדית (רב שנתיים כי הם לא יוצאים לפועל כבר שנים, כמובן), זה שאני מצלמת פה ממש הרבה והעובדה שאנחנו לא אוהבים את התמונה שקנינו באיקאה לסלון והעברנו אותה כלאחר כבוד לחדר.

אז החלטתי להכין לבועז שלשה של תמונות. סוג של תלת ממד, אם כי לא בדיוק מהסוג שהתכוונתי להכין, סוג של צלליות אבל מי שמקבל את התוצר גר איתי בבית אז לא חייבים להפרד מהתוצאה, ומשהו שיכול להחליף את התמונה בסלון אבל לא חייב.

הרקע של כל המסגרות הוא תמונה שצילמנו; אחת של גשר הזהב (בועז צילם), אחת בחוף ים צפונה לסן פרנסיסקו ואחת בנאפה ואלי.
כל אחת מלווה בצללית שנשלחה להדפסה על נייר כרומו עבה ונגזרה החוצה ידנית; שתיים מהן תמונות ששמרתי מהאינטרנט כי הן מצאו חן בעיני, והשלישית היא עיבוד של תמונה שלנו מיום החתונה. כאן בתמונה קבוצתית -

והנה המתנה ארוזה, החותמת על התגית היא של the cat's pajamas

וגם כרטיס מתאים, כמובן

הכרטיס הזה כולו שאריות להוציא חתיכת הנייר המודפסת בתחתית, שקרעתי מתוך ספר, וכן, חתיכת הדף הספציפית הזו נבחרה בקפידה בגלל הטקסט שמופיע עליה, namely ג'ינג'ית קלבסה, ביטוי שחביב עליי עוד מהילדות. כולי תקווה שבועז מעריך את העובדה שלמענו עשיתי שימוש בחתיכת הקראפט האחרונה שנשארה לי(!) עד שאקנה חבילה חדשה.

פתיחת צמצם

סופסוף השלמתי כמה פרויקטים, ועוד קצת יושלם בהמשך הסופ"ש, אבל אי אפשר עדיין להראות שומדבר כי הם טרם נמסרו/הגיעו ליעדם... :(

אז בינתיים החלטתי לשתף מספר תמונות שצילמתי במהלך שהותנו כאן. אנחנו משתדלים לקחת את המצלמה איתנו כשיוצאים לשוטט בסופי שבוע, זה מייצר הסתכלות אחרת על הנוף.

העלה שציירתי

 ציפור במרינה של ברקלי

 עצי סקויה בשמורת muir woods

 אלה צולמו בחוף הים, כמובן

 ואלה בחורשה צפונית לסן פרנסיסקו

 נאפה ואלי

 על החלון במטבח

ברחבי ברקלי

 המרינה בסן פרנסיסקו

 טיפות גשם על החלון בסלון

ואת השלשה הזו אני ממש אוהבת, יום אחד אני אעשה איתה משהו

 ונסיים, כמובן, בחתולים