אחותי הקטנה (הכל יחסי) התגייסה לפני כשלושה שבועות. היא הראשונה (והאחרונה) מבינינו שמתגייסת ותשתחרר בלי אמא בשירות צבאי פעיל, קשה לומר אם זה טוב יותר או רע יותר. כמובן שכולנו ליווינו אותה אל שערי הבקו"ם, שם אני אישית מאד נרעשתי לגלות שיש לוח אלקטרוני גדול, כמו בתחנה המרכזית, שעליו מופיעים שמותיהם של הבאים בתור לעלות על האוטובוס ומספרי תעודת הזהות שלהם.
כלומר, הם מופיעים שם בתיאוריה, כי כמובן שבאותו יום היתה תקלה במערכת וחייל משועמם נאלץ להקריא את השמות בעצמו. הא לכם קידמה.
חוץ מזה היה קצת מצחיק, לא הייתי במקום הזה כבר 13 שנה לערך (אני די בטוחה שלגיוס של אחי לא הגעתי בגלל מבחן באוניברסיטה) והכל עדיין אותו דבר, רק הפרצופים משתנים - אפילו ברשימת השמות שעלו עם אחותי לאוטובוס היו כמה שמות משפחה זהים לבנות שהתגייסו איתי - חוץ מהלוח האלקטרוני, אבל הוא ממילא לא עובד.
אמא ואבא הביאו רק מצלמת וידאו, אז נאלצנו להסתפק במצלמה הקטנה של אחי, שגם צילם את מרבית התמונות. חטפתי לו אותה כדי לצלם מדי פעם דברים שאנשים נורמלים לא רואים ;) כי אני כבר החלטתי בבוקר שיצא מזה דף אחד לפחות, בתור מתנת גיוס לאחותי, או חלק ממנה.
זה מה שיצא
אהבתי את הניגוד (הלא מכוון) בין שתי התמונות האלה, האחת בחשיפת יתר ואחותי שטופה באור מיד אחרי שהיא שמה את התיק בתא המטען של האוטובוס (שנוסע בדיוק שני מטר, ומטרתו היחידה, אין לי ספק, היא שההורים ילכו משם), והשניה, בה אחותי מוצלת כולה ורואים רק את היד שלה, שמנופפת לשלום
הרקע כאן הוא 30x30 של בייסיק גריי. עליו יש קארדסטוק ירוק של PTI שעיגלתי לו את השוליים ומרחתי אותם בצבע לבן כדי לעדן את המעבר, ובתחתית מדבקות בורדר של בייסיק גריי.
את הדף קישטתי בצ'יפבורדים של קוסמו קריקט, וחיתוכי נייר של k&c, וכפתור בד גדול של פרימה.
הדף השני הורכב על קארדסטוק חום של DCWV, שעליו השפרצתי טיפות צבע בגוון קרם. התמונה הונחה על מאט בגוון קרם של DCWV גם כן, וקושטה בראב-און של בייסיק גריי.
כל הפרחים הקטנים הם מאותה חבילה של DCWV, כנ"ל העץ והתגית הקטנה שבקצה. על התגית רשומה תמצית הידע שצריך חייל טרי להגיע איתו מהבית כשהוא מתגייס - "אם זה זז, תצדיע לזה; אם זה לא זז, תשים את זה בפח; אם אי אפשר לשים את זה בפח, תצבע את זה".
מסביב להכל הוספתי מסגרת בעט ג'ל לבן.
אחותי התגייסה לחיל חינוך, והיא תעבוד עם ילדים בסיכון, מעין "אח גדול" שעוזר להם בשיעורים, מדבר איתם, ומעודד אותם להשאר במסגרת שלהם. לכן הוספתי את שלוש המילם שבצד, מדבקות של קוסמו קריקט שהתאימו לי בדיוק.
זהו. שיהיה גיוס קל, אני מאחלת לך תחושת שליחות דומה לזו שאפיינה את השירות הצבאי שלי (אף על פי שהתפקיד שלי היה שונה לחלוטין), ושתרכשי גם את חברים מדהימים כמו שאני פגשתי בצבא, שילוו אותך בהמשך החיים. ואל תשכחי מה שלימדו אותך האחים הגדולים - מרגע שעברת בשער של הבקו"ם, כל שניה שעוברת, את שניה אחת יותר קרובה לשחרור :)
כלומר, הם מופיעים שם בתיאוריה, כי כמובן שבאותו יום היתה תקלה במערכת וחייל משועמם נאלץ להקריא את השמות בעצמו. הא לכם קידמה.
חוץ מזה היה קצת מצחיק, לא הייתי במקום הזה כבר 13 שנה לערך (אני די בטוחה שלגיוס של אחי לא הגעתי בגלל מבחן באוניברסיטה) והכל עדיין אותו דבר, רק הפרצופים משתנים - אפילו ברשימת השמות שעלו עם אחותי לאוטובוס היו כמה שמות משפחה זהים לבנות שהתגייסו איתי - חוץ מהלוח האלקטרוני, אבל הוא ממילא לא עובד.
אמא ואבא הביאו רק מצלמת וידאו, אז נאלצנו להסתפק במצלמה הקטנה של אחי, שגם צילם את מרבית התמונות. חטפתי לו אותה כדי לצלם מדי פעם דברים שאנשים נורמלים לא רואים ;) כי אני כבר החלטתי בבוקר שיצא מזה דף אחד לפחות, בתור מתנת גיוס לאחותי, או חלק ממנה.
זה מה שיצא
אהבתי את הניגוד (הלא מכוון) בין שתי התמונות האלה, האחת בחשיפת יתר ואחותי שטופה באור מיד אחרי שהיא שמה את התיק בתא המטען של האוטובוס (שנוסע בדיוק שני מטר, ומטרתו היחידה, אין לי ספק, היא שההורים ילכו משם), והשניה, בה אחותי מוצלת כולה ורואים רק את היד שלה, שמנופפת לשלום
הרקע כאן הוא 30x30 של בייסיק גריי. עליו יש קארדסטוק ירוק של PTI שעיגלתי לו את השוליים ומרחתי אותם בצבע לבן כדי לעדן את המעבר, ובתחתית מדבקות בורדר של בייסיק גריי.
את הדף קישטתי בצ'יפבורדים של קוסמו קריקט, וחיתוכי נייר של k&c, וכפתור בד גדול של פרימה.
הדף השני הורכב על קארדסטוק חום של DCWV, שעליו השפרצתי טיפות צבע בגוון קרם. התמונה הונחה על מאט בגוון קרם של DCWV גם כן, וקושטה בראב-און של בייסיק גריי.
מסביב להכל הוספתי מסגרת בעט ג'ל לבן.
אחותי התגייסה לחיל חינוך, והיא תעבוד עם ילדים בסיכון, מעין "אח גדול" שעוזר להם בשיעורים, מדבר איתם, ומעודד אותם להשאר במסגרת שלהם. לכן הוספתי את שלוש המילם שבצד, מדבקות של קוסמו קריקט שהתאימו לי בדיוק.
