ובכן, מה שלא מספרים לכם, ילדים, זה שהעבודה לא נגמרת אחרי החתונה! צריך לסנן כמעט אלפיים תמונות, להקטין, לשלוח לחברים את מה שרלוונטי אליהם, לשלוח תמונות לקייטרינג, לגן, למאפרת, למעצב השיער, לכתוב ביקורות על כולם, להכין קרדיטים, להתחיל לעבוד על האלבום; ובין לבין להמשיך ללכת לעבודה, שם יש לי נחפפת חדשה, ולטפל בפירור של חתול שבועז מצא צורח באמצע הרחוב... אה, וגם כמה חברות שלי ילדו/בדרך ללדת.
אבל, קרין איימה על חיי, אז אני מעלה גם פה תמונות מהחתונה :)
לא אפרט את כל מה שיש לי להגיד על כל מי שהקיף אותנו. מי שמתעניינת בחפירות באופן מיוחד, מוזמנת כלאחר כבוד אל הקרדיטים שלי בפורום חתונות בתפוז.
אז היום התחיל לא מאד מוקדם בבוקר, עת בועז ואני הלכנו לארוחת בוקר במאפייה ברחובות (צרפתית, אלא מה?) לפני כן, עברנו בחנות הפרחים הקרובה כדי לקנות לי את הפרחים לזר, שכמובן הכנתי לעצמי 10 דקות לפני שהייתי צריכה לצאת...
משם המשכתי אל בית הוריי, שם חיכה לי כבר מעצב השיער, יאיר דניאל. ככה, פחות או יותר, נראיתי כשהוא התחיל לעבוד (את התמונה צילם חבר של אחותי)
כשהוא סיים נראיתי ככה (את כל התמונות מכאן והלאה צילם שחר דרורי המוכשר כשד)
כמה שעות טובות אחר כך, הגיעה יעל דרוקמן, המאפרת. זוכרים איך נראה הפרצוף שלי? הנה מה שיעל עשתה לו -
והתוצאה הסופית
לקראת סוף האיפור בועז הגיע גם. כאן יאיר מוודא שהכל בסדר עם השיער שלי לפני שאני עולה להתלבש
והנה השמלה יורדת במדרגות.
חברה טובה שלי טוענת שחתונה היא בעצם מסיבה גדולה לכבוד שמלת הכלה שלך... ;)]
את השמלה עיצב ארז עובדיה, כנראה אחד האנשים היחידים שהיו עומדים בסטנדרטים הגבוהים של סבתא שלי ז"ל (שהיתה תופרת בימים שעוד לא המציאו את המילה "מעצב").
במקור על השמלה היתה סיכה עגולה וגדולה יחסית בגוונים של כתום וזהב, שלא כל כך התחברתי אליה. הבאתי לארז תליון שהפכתי לסיכה (קניתי באטסי) ותפרו לי אותה לשמלה.
משם יצאנו למה שנקרא מקדימים. לבקשתו של בועז, אני לא שמה תמונות שלנו שבהן אפשר לראות את הפרצוף שלו, אז תאמינו לי שהוא יפה ושיש עוד מלא תמונות יפות, ומי שרוצה מוזמנת לעלעל באלבום שלנו לכשאסיים אותו ;)
הצטלמנו כמה תמונות על הדרך בגינה של אבאמא
אחר כך שחר לקח אותנו בדרך לפלמ"חים, למה שהוא קורא "חירבת אל נרקומן". אני אוהבת את הקונטרסט החד בין איך שאנחנו נראים לאיך שהמקום נראה.
כאן אפשר לראות את הנעליים, אחד השלבים היותר סיוטיים בדרך לחתונה. קשה מאד למצוא בחורף נעליים שאינן לבנות/שמנת/זהב, ושאינן בצבעי חורף מדכאים של כחול חשמלי, שחור, אפור או חום. למעשה, החיפוש ארך כל כך הרבה זמן שכבר התחלתי לחלום בלילות שאני מודדת נעליים... יחי קליגולה
ועוד כמה תמונות בפרדס הקטן שבכניסה לגן האירועים
בסוף הצטלמנו עוד מספר תמונות בתוך הגן, עם פלאש חיצוני. דווקא את התמונות האלה אני פחות אוהבת. ומשם - לצילומי המשפחות. כמו שקרין אמרה בזמנו, בהחלט מומלץ, ובזכות זה יש לכם תמונות של הקשת שהכנתי לאחותי
ושל התכשיטים של אמא
ועוד תמונה שאני אוהבת שלי עם אחותי
החתונה היתה ב"הנחלה" בבית עובד. מקום מקסים, פתוח לחלוטין, שרוב האנשים לא מכירים בכלל וחבל.
עבדנו עם הקייטרינג של המקום (עלי דפנה) והמעצבת שלהם (ענבל), שגילתה כלפיי סבלנות רבה ;)
לא הוספנו שומדבר על העיצוב הבסיס למעט התפוחים על השולחן, כי בועז לא רצה פרחים.
כדורי הנייר שלי מקרוב
והפתקים מחכים שיבואו לקחת אותם
המתנות לאורחים גם מחכות
תמונה משלב קבלת הפנים שאני אוהבת (למי שמתלבט, אין מה להתלבט. אל תוותרו על להיות בקבלת הפנים)
אנחנו בדרך לחופה, השיר שליווה אותנו היתה הדקה וכמה שניות הראשונות של be your husband, במקור של נינה סימון, בביצוע א-קפלה של ג'ף באקלי (אגב, בועז הציע לי נישואין ביום השנה למותו).
סיפור מצחיק: בעוד אנחנו צועדים לנו ברוב רצינות אל החופה, מישהי רצה אלי, תפסה לי ביד, וצעקה לעביר דברים תוך שהיא הולכת אחרינו חצי הדרך לחופה. לא היה לי מושג מי זו, ורק אחרי שקיבלנו את התמונות עשיתי חקירה כדי לגלות במי מדובר, ועדיין אין לי מושג למה היא חשה צורך לעשות את זה. זה היה *מאד* מוזר.
הטקס עצמו היה אזרחי לחלוטין, והנחה אותו דוד שלי. את התוכן כתבנו שלושתנו יחד, והוא כלל הקדמה קצרה אך משעשעת, ואחר כך ברכות של הורים, אחים וחברים. אחר כך בועז ואני הקראנו כל אחד את ההתחייבות שלו, שכתבנו כל אחד בעצמו, והחלפנו טבעות. את סוף החופה סימל השיר starlight של muse.
בתמונה הזו אפשר לראות את העגילים שלי
ובתמונה הזו את הצמיד
וכאן אפשר לראות שלי ולדוד שלי יש הרבה מן המשותף (אגב, אצלנו בחופה עמדו הרבה יותר אנשים ממה שנראה - אני, בועז ודוד שלי כולנו מזל תאומים ;)
הטבעות שלנו נקנו באטסי, כמובן. הטבעת שלי מאותו צורף שיצר את טבעת האירוסין ואמורה להיענד בצמוד אליה כסט, והטבעת של בועז מצורף אחר אך מגניב לא פחות. נרשמה התלהבות בקרב הצלם והמאפרת שעצרו הכל כדי לבחון את השלישייה מקרוב.
הדי.ג'יי שלנו היה פיני דקל. איש נעים הליכות, רגוע, ומגניב לאללה. פשוט איש שכיף לדבר איתו. ראיתי אותו במהלך הטקס מקשיב וצוחק במקומות הנכונים, ראיתי אותו מרקד קצת בעמדה שלו במהלך הערב, בשאר הזמן לא שמתי לב כי היתיי עסוקה בפיזוזים :) אבל היה כיף ממש.
תמונה מהסלואו, לצלילי i'll remember you של ביורק (בועז בחר)
ותמונה ממש מגניבה מהריקודים
וזהו. קרין, אני מקווה שנהנית, ואיתך כל מי שהגיבה וביקשה שאעלה תמונות גם כאן. מוזמנות לראות את שאר 1700 התמונות :)
בינתיים הנה הצצה ראשונה לאלבום שאני מעצבת, הדף הזה מוקדש לשמלה שלי (האיור שברקע הוא הסקיצה של ארז, שקיבלתי ממנו כשבאתי לקחת את השמלה). הקו השחור רק מסמל את גבולות הדף ולא נמצא שם באמת.
יאללה, אני הולכת לסיים את ההחלפה שלי.
אבל, קרין איימה על חיי, אז אני מעלה גם פה תמונות מהחתונה :)
לא אפרט את כל מה שיש לי להגיד על כל מי שהקיף אותנו. מי שמתעניינת בחפירות באופן מיוחד, מוזמנת כלאחר כבוד אל הקרדיטים שלי בפורום חתונות בתפוז.
אז היום התחיל לא מאד מוקדם בבוקר, עת בועז ואני הלכנו לארוחת בוקר במאפייה ברחובות (צרפתית, אלא מה?) לפני כן, עברנו בחנות הפרחים הקרובה כדי לקנות לי את הפרחים לזר, שכמובן הכנתי לעצמי 10 דקות לפני שהייתי צריכה לצאת...
את השמלה עיצב ארז עובדיה, כנראה אחד האנשים היחידים שהיו עומדים בסטנדרטים הגבוהים של סבתא שלי ז"ל (שהיתה תופרת בימים שעוד לא המציאו את המילה "מעצב").
במקור על השמלה היתה סיכה עגולה וגדולה יחסית בגוונים של כתום וזהב, שלא כל כך התחברתי אליה. הבאתי לארז תליון שהפכתי לסיכה (קניתי באטסי) ותפרו לי אותה לשמלה.
הצטלמנו כמה תמונות על הדרך בגינה של אבאמא
אחר כך שחר לקח אותנו בדרך לפלמ"חים, למה שהוא קורא "חירבת אל נרקומן". אני אוהבת את הקונטרסט החד בין איך שאנחנו נראים לאיך שהמקום נראה.
לא הוספנו שומדבר על העיצוב הבסיס למעט התפוחים על השולחן, כי בועז לא רצה פרחים.
כדורי הנייר שלי מקרוב
אנחנו בדרך לחופה, השיר שליווה אותנו היתה הדקה וכמה שניות הראשונות של be your husband, במקור של נינה סימון, בביצוע א-קפלה של ג'ף באקלי (אגב, בועז הציע לי נישואין ביום השנה למותו).
בתמונה הזו אפשר לראות את העגילים שלי
תמונה מהסלואו, לצלילי i'll remember you של ביורק (בועז בחר)
וזהו. קרין, אני מקווה שנהנית, ואיתך כל מי שהגיבה וביקשה שאעלה תמונות גם כאן. מוזמנות לראות את שאר 1700 התמונות :)
בינתיים הנה הצצה ראשונה לאלבום שאני מעצבת, הדף הזה מוקדש לשמלה שלי (האיור שברקע הוא הסקיצה של ארז, שקיבלתי ממנו כשבאתי לקחת את השמלה). הקו השחור רק מסמל את גבולות הדף ולא נמצא שם באמת.
יאללה, אני הולכת לסיים את ההחלפה שלי.
