note to self

אני לא טיפוס של פנקסים. אני יותר נוטה לזכור הכל בראש, מה שעבר לא רע עד לפני כמה שנים, ואני כנראה אמשיך לחיות בהדחקה לפחות לעוד מספר שנים ;)
אולם, מתוך היכרות עם כמה אנשי פנקסים ורשימות, בד"כ תמיד כשצריך פנקס - אין. אז עכשיו יש הרבה :)
אני אחסוך לעצמי חוזרניות ואומר מראש שכל הפנקסים בפוסט של היום (12 במספר) עושים שימוש בחותמות וקארדסטוק של PTI, פאנץ' עיגולים, סרטי סאטן, ופה ושם גם פאנץ' בורדר, כפתורים,  ו-twine של PTI.
את הפנקס עצמו קניתי כפנקסים של 80 דף בקרביץ, פירקתי אותם לפנקסים של 25 דפים, שידכתי, והתחלתי לעבוד.
כל ההדבקות המבניות (קרי - מעטפת הפנקס) נעשו עם scor-tape, ולעת עתה אני מאד ממליצה עליו.


בפנקס הראשון החתמתי את הקארדסטוק הוורוד ב- versamark, הנייר של dovecraft.

וכאן הנייר של בייסיק גריי

בפנקס הבא שולבו ניירות של בייסיק גריי ו- SEI

בפנקס הרביעי יש נייר של בייסיק גריי וכפתורים משעשעים :)

בפנקס החמישי הנייר הוא של me & my big ideas

בפנקס הזה יש נייר מהמם של SEI שסופסוף מצאתי לו שימוש הולם

וכאן יש בעיקר קארדסטוק חלק ושארית נייר של SEI

בפנקס הבא יש שילוב של בייסיק גריי ונייר מה- green stack של DCWV

בפנקס הבא יש ניירות של SEI ו- sassafras lass

וכאן יש בייסיק גריי על בסיס של קראפט, שני סרטים לקישוט וחתיכה של קנסון שפנצ'צ'תי

וזה הפנקס שאני הכי אוהבת; יש בו שני ניירות של בייסיק גריי, חותמת של the greeting farm, וקארדסטוק צהוב כרקע. מאד לא צפוי שאני אוהב משהו צהוב :)

וכאן אתם יכולים לראות איך כל הפנקסים נראים מבפנים - יש כיס קטן (שימושי לכרטיסי ביקור וניירות שונים שתמיד מתגלגלים בתיק כרשימות ארעיות), וכל פנקס מצופה מלמעלה בחתיכה מאחד הניירות שיש בחוץ ומודבק לגב הקארדסטוק.

ואסיים במשפט החביב על דוד שלי, "ההיפך מלשכוח זה לרשום"

אתנחתא

זה אולי נראה כאילו אני מתבטלת ולא קורה כאן שומדבר, אבל מאחורי הקלעים יש הרבה הרבה עבודה לקראת אמני רחובות. עד שיהיה לי מה להראות כאן, חשבתי לשתף אתכם בחלק מהתמונות שצילמתי במסגרת קורס צילום למתחילים שאני עושה. התמונות לא עברו כל עריכה למעט הקטנה לצרכי פרסום.

שיעור מעשי ראשון - צמצם, מהירות סגר וצילום תנועה (נווה צדק)

זו התמונה שאני הכי אוהבת מהשיעור הזה, גם בגלל האפקט שיוצרת התנועה וגם בגלל הצבעים העליזים

שיעור מעשי שני - תרגיל עדשות וצילומי רחוב (כיכר דיזנגוף - פרישמן - ים)

במסגרת התרגיל היינו אמורים לצלם אנשים, אבל (ואני מודעת לזה שזו בעיה ובעיה שלי בלבד) לא נעים לי, כי אני תמיד משליכה על כולם את העובדה שאני ממש שונאת שמצלמים אותי. אני יותר טובה בצילום חתולים :) אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל חתולי רחוב כל כך מופתעים לטובה כשמישהו שם לב אליהם, שהם מיד משתפים פעולה. החתול הזה ניהל איתי שיחה של ממש, אבל העדפתי את הפוזה המנוכרת יותר.

זו התמונה היחידה שצילמתי של בנאדם ברחוב באותו שיעור. האישה הזו צולמה על ידי 80% מהקורס, שעבר כאן לפני, ללא ידיעתי. המורה אמר שבהתחלה היא היתה לא מודעת, ואז כששמה לב שמצלמים אותה היא הזדקפה, הבעת הפנים שלה השתנתה, והתמונות נראו פחות ופחות טבעיות. כשאני הגעתי, היא כנראה התעייפה והחליטה למתוח את השרירים. וככה אני קיבלתי את התמונה הזו. המורה שלי קרא לה "טובה אך מטרידה", שזה סוג האמנות שאני הכי אוהבת, אז יופי.
[אל דאגה, לאישה שלום, דקה אחרי זה היא המשיכה בדרכה]

שיעור שלישי - צילומי לילה (מרכז עזריאלי)
זה השיעור שהיה לי הכי הכי כיף, להפתעתי. היינו בתוך עזריאלי ועל הגג הנמוך שלו, היה כפור אימים, וסחבנו איתנו חצובות, אבל אותי זה ממש לא עניין ונהניתי מאד (ואני מאד רגישה לקור).

על הגג יש מבנים פירמידליים מזכוכית שהבניינים משתקפים בהם בכל מיני זוויות שבורות

התמונה הזו יצאה מאד מוצלחת בעיני, גרפית משהו

ואי אפשר בלי תמונה של איילון בחשיפה ארוכה...

הפנס הזה הזכיר לי משהו ביולוגי, דמוי עמוד פריחה, ומצא חן בעיני איך שאלומות האור שלו נראות לעין. החשיפה הארוכה תפסה גם את מעופו של חרק כלשהו באור :)

בשיעור הרביעי, שבו הלכנו את שינקין, נחלת בנימין ושוק הכרמל, צילמתי מעט מאד תמונות בגלל הבעיה שלי עם צילום אנשים, והמעט שצילמתי יצא בחשיפת יתר מעצבנת כנראה כתוצאה מבעיה כלשהי במצלמה (שסידרתי מאז, אבל מאוחר מדי), ולכן תאלצו להסתפק בשתי תמונות שצילמתי בעין כרם ובגן הבוטני בירושלים (חוויה מעניינת בפני עצמה בחורף).
ענפים וחזזיות זה שילוב שאני מאד אוהבת :)

ולבסוף, הערה כללית - שמעתי כבר מכמה אנשים שיש בעיות בתגובה לרשומות בבלוגר. מנסיוני בבלוגים אחרים, אכן יש בעיה מעצבנת שבה אחרי שבוחרים את פרופיל המענה ולוחצים על post comment מקבלים הודעת שגיאה שהנסיון נכשל. אבל, אם לוחצים שוב על post comment, מקבלים את הדף שבו אפשר להכנס לחשבון גוגל (האופציה שאני בוחרת בה), ואז הדפדפן חוזר אוטומטית לרשומה המקורית ושם צריך ללחוץ שוב על post comment והתגובה מופיעה. לא יודעת אם זה יעזור למישהו מכם, אבל לי בינתיים זה עובד (גם אם קצת מציק).

חמלי

מה זה החום הזה באמצע פברואר? פשוט בושה.
מזל שיש לי מניפות ;)


השתדלתי לצלם את שלבי העבודה על המניפה הזו ואני אתן קצת הסברים מסביב.
מתחילים.
קודם כל - קצת על הפרגמנט, למרות שדי בטוח שאמרתי את זה בעבר. נייר הפרגמנט שאני עובדת איתו הוא לא נייר הפרגמנט שרובנו מכירים מהמטבח ו/או שיעורי מלאכה בבי"ס. זה נייר עבה יותר, במשקל של 150 גר', והוא מרגיש קצת פלסטיקי כשנוגעים בו.
השלב הראשון בעבודה הוא תמיד העתקת הציור על דף פרגמנט בטינטה, על פי רוב לבנה. את הטינטה מושחים על הנייר באמצעות ציפורן. בתמונה אתם יכולים לראות את הציור לאחר ההעתקה, כשהוא עדיין צמוד לנייר עליו הודפס הציור המקורי

ומקרוב יותר

(זמן עבודה עד כאן - שעה וחצי)

בשלב הבא (כשמדובר במניפות. בכרטיסים/פרויקטים אחרים הסדר שונה קצת) מנתקים את השרטוט מהנייר ומתחילים בעבודת ההבלטה. בשלב הזה משתמשים במבלטים בעוביים שונים כדי ליצור את כל האלמנטים הלבנים

המבלטים גם "צובעים" בלבן וגם יוצרים טקסטורה על הנייר. ההבלטות יכולות להיות אחידות (כמו הגבול החיצוני של המניפה מסביב) או לא אחידות (כמו שתראו בפרחים). בתמונה הבאה אפשר לראות שההיקף והפסים שמחלקים את המניפה ליחידות כבר מובלטים, והשאר עדיין לא

בועז צילם בשבילכם תמונה אמנותית שלי תוך כדי הבלטה

וכאן כבר כל עבודת ההבלטה הסתיימה. שימו לב להבדל באופי ההבלטה בין הפרחים לבין היקף המניפה.

(זמן לשלב הזה - שעתיים ו- 55 דקות)

במניפה של היום יש שלב נוסף - צביעה. גם כאן צבעתי עם צבעי פסטל שמן ("פנדה"), ומריחה של הצבע בשמן דורסו עם ניחוח תפוזים :) על חלק מהמניפה

(זמן עבודה לשלב הזה - 30 דקות)

בשלב הבא עוברים לחירורים. יש מגוון גדול של כלי חירור בתצורות שונות, שרובם נועד לעשות לנו חיים יותר קלים - בעקרון את כל העבודה אפשר לעשות עם מחורר מחט אחת, אבל אם נעבוד על דוגמאות מתאימות במחורר 4 מחטים זה יקח לנו רבע מהזמן :)
התחלתי מחירור צפוף בתחתית ובחלק העליון של המניפה; במקרה הזה אני משתמשת במחורר מחט אחת וברשת הצפופה, שעוזרת לי לחורר במרווחים פחות או יותר אחידים.

אחר כך עברתי לחירור כל החלקים שייגזרו החוצה בסופו של דבר; כאן אני עובדת עם מחורר שתי מחטים כדי לשמור על מרווחים קבועים בין כל חירור לבא אחריו. באותה שיטה מחוררים גם מסביב למניפה, כדי לנתק אותה מן הנייר.

(זמן עבודה לשלב החירור - שעה ו- 20 דקות)

בסוף עוברים לשלב הגזירה, בו משתמשים במספריים שנראות כמו מספרי ציפורניים, אבל קצה הלהב שלהן הרבה יותר חד.
למי שהסתכלה על החירורים שמיועדים לגזירה ואמרה - הי, מגניב, זה הופך לקו תלישה! אז לא, למרות שזה גם מה שאני חשבתי בהתחלה. למעשה, אחרי החירור, מכניסים את שני ה"שפיצים" של המספריים לתוך שני חורים סמוכים, וקוצצים את הנייר שביניהם ליצירת שפיץ. ואז לזוג הבא אחריו, וכן הלאה והלאה.

כך נראה החלק הפנימי של המניפה אחרי שגזרתי החוצה את כל החלקים המחוררים.

(זמן עבודה לשלב הגזירה - שעה ו- 30 דקות)

והנה המניפה ממוסגרת (תודה לאיקאה), כשהיא מונחת על נייר עם קישוט קטיפה שקניתי בפנאי לי

סה"כ זמן עבודה: 7 שעות ו- 45 דקות