veni, vidi, sudavi

שזה לטינית ל"באתי, ראיתי, הזעתי", הפרפרזה הפרטית שלי על יוליוס קיסר. אני בהחלט מוכנה להמר שזו היתה הגירסה הראשונה של המשפט שלו, ואז איזה קופירייטיר שיכנע אותו שבראי הדורות, אולי כדאי שיחליף אותו למשהו יותר מעורר יראה.

או במילים אחרות - חזרתי מרומא, לשם נשלחנו, בועז ואני, בהתרעה קצרה, כדי לשמור על אחותי וחברה שלה מרחוק (בכל זאת, שלא נהרוס להן את הטיול).
אז הפוסט הזה יהיה פוסט שעיקרו תמונות עד שיהיה לי מה להראות כאן (עובדת על שלוש החלפות שעוד אי אפשר להראות, ועוד כלמיני... יופיעו כאן בקצב שלהם :)

בטיול הזה המצלמה היתה אצל בועז רוב הזמן, פשוט כי היה כל כך חם. מדי פעם, כשאיזה רגע קטן תפס את תשומת לבי באופן מיוחד, לקחתי אותה בעצמי. אני אנצל את הרשומה הזו לכמה הגיגים והמלצות למקרה שמישהו שוקל ביקור בעיר בקרוב.

אני מצלמת את הדור הצעיר.

המלצה ראשונה - לא לנסוע בקיץ רבתי. העיר לא ממוזגת (למזלנו החדר במלון היה ממזוג, אבל זה בערך הכל). אחד משני קווי המטרו שפועלים בעיר לא ממוזג, הרכבת לשדה התעופה לא ממוזגת, באוטובוסים יש אוורור מינימלי בלבד, הוותיקן ברובו לא ממוזג (וגם איפה שכן, יש כל כך הרבה אנשים שזה באמת לא מורגש), ומאד לח שם בקיץ.

המלצה שניה - לשקול היטב את מיקום המלון שלכם לעומת האזורים שבהם תרצו לבלות את מרבית הזמן. בדילים למיניהם כלולים בדרך כלל מלונות שקרובים לתחנת התחבורה המרכזית של העיר. זה נוח כשמגיעים משדה התעופה, אבל לא בהכרח נוח בכל שאר הזמן. המטרו ברומא הרבה פחות מפותח מאשר בערים הגדולות כדוגמת לונדון ופריז, ומצאנו את עצמנו משתמשים הרבה יותר באוטובוסים (אם כי שם אתם נתונים לחסדי הנהג האיטלקי הקפריזי שנוהג כמו מטורף ומחליט באמצע הדרך להוריד את כולם מהאוטובוס כי הוא רוצה לקנות ברד ולנוח - לא המצאתי כלום, נשבעת, יש לנו עדויות מצולמות).

הנוף מחלון האמבטיה במלון. הנוף מחדר השינה היה פחות אטרקטיבי.

המלצה שלישית ומלווה בתמונות: תאכלו טוב. זה אומר ברוב הפעמים לא לשבת עם כל התיירים בפיאצות המרכזיות אלא להכנס לרחובות הקטנים, לחפש את המקומות הלא בולטים ולא מתבלטים, ולעשות מחקר לפני הנסיעה. גם בועז וגם אני מעריכים אוכל טוב (וזה לא אומר אוכל פלצני), ואם כבר מגיעים למספר מועט של ימים עדיף לא להתאכזב. כמעט בכל מקום תיעדנו את האוכל, כי זה הצחיק אותנו, ואז מה אם הסתכלו עלינו מוזר בכמה מקרים. את המקומות הבאים אני מאד נהניתי לפקוד -

Dar Poeta, פיצריה בשכונת Trastevere. קטנה, חבויה בסמטה קטנה ומתעקלת, ואם לא היינו מחפשים אותה כנראה שגם לא היינו מוצאים. הגענו יחסית מוקדם, ובערך 10 דקות אחר כך כבר היה תור של חצי שעה שכמעט כולו דובר איטלקית, שהמתין לשולחן פנוי. בהחלט מתמודדת על תואר הפיצה הכי טובה שאכלתי בחיים, ויחד עם קינוח מעולה (קלצונה ממולא נוטלה וריקוטה - יאם!) וכוס קולה עדיין לא הגעתי לעשרים אירו.

הנה בועז עם הפיצה שלו - סלמון ופרחי קישוא, שהיתה מרהיבה במיוחד. שלי, עם תפו"א ופסטו, לא נראתה מאד מרשימה, אבל אוף כמה שהיה טעים. צריך לנסות לשחזר את זה בבית בפעם הבא שבועז ירשה לי להכין פיצה (אלא אם כן מישהו מקוראיי רוצה להזמין את עצמו?)

Ditirambo, שוב, מקום קטן שלא נראה מבטיח כשעוברים לידו, וקרוב מאד לאזורים התיירותיים. לי היה טעים, בועז אכל שם את הארוחה הטובה ביותר ברומא (ואחת הטובות בחייו), לדבריו :) מכאן יש גם כמה תמונות של בועז עם הקינוח שלו אבל אני לא בטוחה שמותר לי לשים אותן...

Le mani in pasta, מסעדה קטנטנה, רואים את המטבח הפעלתני משולחנות הסועדים, על כל שני שולחנות יש מלצר, לא שמעתי שם מילה באנגלית (או כל שפה אחרת חוץ מאיטלקית), וכחצי מהסועדים ניגשו לברך את הטבח בסחבקיות שמעידה על כך שהם לקוחות קבועים של המקום. אכלנו יחד מנה ראשונה ועוד מנת פסטה לכל אחד + שתיה (בועז גם קיבל קאווה על חשבון הבית) ושילמנו כ- 35 אירו. טעים טעים ושווה לגמרי. כדאי להזמין מקום מראש.

Giolitti, גלידריה שמלאה בלקוחות בכל שעות היממה. העובדים לא אדיבים במיוחד, אבל למי אכפת כשיש גלידה בטעם ערמונים מסוכרים (marron glace) ומלון? לא לי.

ויש להם גם קינוחים ב- Giolitti

Il Gelato di san Crispino, גלידריה צרה וארוכה, בכל הרחובות שמקיפים אותה מסתובבים אנשים עם כוסות הגלידה שלהם (ובצדק) וכשהתקרבנו לדלת, לא בטוחים שזה המקום (כבר ציינתי שהמקומות הכי טובים לא מתבלטים?) אמרה לנו אישה שיצאה מהמקום "best in rome" תוך שהיא מתרחקת עם כוס הגלידה שלה. האמת? כנראה צודקת. אני אכלתי שם גלידה מדהימה בטעם דבש (כלומר, לא בטעם, ממש דבש) ושוב מלון (כי זה טעים), ואח"כ חזרנו כדי שגם בועז יאכל ממנה (כי הוא לקח טעמים אחרים).

בשבת היה מאד חם, אז הלכנו לטייל בפארק הגדול של העיר, Villa Borghese. קצת משונה בשביל פארק, יש המון כבישים ותנועה (כולל אוטובוסים), אבל גם ציפורים והרבה ירוק. ראינו שם אנשים נוסעים בסגווי ומדוושים בכרכרות קטנות, לא הצלחנו לגלות איפה שוכרים אותן ואת השעות החמות השתדלנו להעביר במוזיאון האמנות המודרנית המצוין (והממוזג!) שנמצא בשטח הפארק, אבל זה נראה פתרון כיפי.

וזהו. תרגישו חפשיים להפנות שאלות ספציפיות בעתיד, ואל תשכחו נעליים נוחות להליכה.