שוקולד תמורת מחשב

כמו שרובכן לא יודעות, הלפטופ שלי החליט שלא בא לו על הדסקטופ שלי לפני שבוע וקצת. לא אלאה אתכן בפרטים הטכניים, אבל מערכת ההפעלה שלי לא עלתה כמו שצריך ויש לי חשד עמוק שהמקור לבעיה היה עדכון שמיקרוסופט החליטה על דעת עצמה להוריד ולהתקין.
אני יודעת מה אני עושה ליד מחשבים (ובכל זאת משאירה לבועז את השיחות עם מוקדי התמיכה למיניהם, שמסרבים להכיר בעובדה שכן, יש בנמצא בנות שיודעות לעשות יותר מרק ללחוץ על כפתור ההפעלה) ועדיין, הבעיה המוזרה שפקדה את המחשב שלי על תסמיניה המרובים והמשתנים, השאירה אותי די אובדת עצות אחרי שניסיתי את ארסנל הבדיקות והתיקונים שעמד לרשותי. 

לאחר שהגעתי למסקנה העגומה שאין לי אלא לנסות לתקן/להתקין מחדש את ווינדוס, ביקשתי עצה ממפעילת המחשב אצלי בעבודה (פעם ראשונה בחמש ושנים וחצי!) כיוון שהיא בחורה ממש חמודה, היא חיפשה בשבילי ברשת פתרונים, וגם מצאה. ובזכותה ניצלו בערך 50 ג'יגה של נתונים שחלקם היו מגובים, אבל חלקם לא.

ואחרי כל ההקדמה [הלא מעניינת] הזו, הנה מה שהכנתי לה, כתודה מאד קטנה (שגם את זה הייתי בספק אם היא תסכים לקבל, ולכן השארתי לה את זה על השולחן וברחתי).

אריזה עשויה קארדסטוק סגול, ועליה נייר עם דוגמה של בייסיק גריי. הפינות הקטנות מתוך חבילת קישוטים של K&C והיצורון של DCWV. האותיות הן מדבקות של webster's pages. ובפנים יש שוקולד טעים :)

על הדבש ועל העוקם

לאחר הפסקה במגזר ההחלפות (פרויקט לשוני מעיק גזל את כל זמני הפנוי), הצטרפתי לשלוש החלפות חדשות. ראשונה - החלפה עקומה. מיהרתי להצטרף, כי הרי אין עקומה ממני!

העליתי בגורל את מיכלפ, ושוטטתי לה קצת בבלוג. ואז לא הצלחתי לחשוב על רעיון במשך כמה ימים, מה שדי הלחיץ אותי כי תאריך המשלוח הלך והתקרב (ולא היה כל כך רחוק מלכתחילה).

כמה ימים לאחר מכן, בעת שיטוטיי ברשת (אה, כמה יפים הם החיים ללא פרויקטי תרגום גדולים ומעיקים), נתקלתי בתחתיות  הסירים האלה, ומשום מה, עלתה במוחי תמונה של חדר עם רצפה כזו. כלומר, עקומה. כלומר, שהמרצפות שם הולכות בקווים מבולגנים (מי שביקר בדירה השכורה שלנו אולי יוכל להבין את מקורות הההשראה...).

סיפרתי לבועז על הרעיון שלי בעודנו עומדים חסרי מעש בתור לבידוק הבטחוני בנתב"ג, כולי מרוצה כי רצפה עקומה זה בדיוק בשבילי, הרי גם לו רציתי לא הייתי יכולה לצייר רצפה ישרה! קווים שלא מתנהגים יפה זה המוטו שלי!
אבל בועז תמיד אוהב לאתגר את כל מי שמסביבו, וככה הגעתי לרעיון הסופי: הרצפה שלי תהיה ישרה, אבל תראה עקומה. או במילים אחרות - הרצפה שלי תייצר אשליה אופטית.

 ככה הרצפה נראית במבט מקרוב (גם של העין, וגם של המצלמה). הקווים כולם ישרים ומקבילים. המרצפות - ריבועי נייר שחורים - נחתכו בעזרת פאנץ' וטרימר. הפסים שביניהם, עם טרימר. הונחו על הנייר עם סרגל וסימונים כדי לוודא שהם מקבילים. המרצפות עצמן הונחו גם כן בעזרת סרגל.

 ככה הרצפה נראית ממרחק רב יותר - רואים איך הקווים נראים כאילו הם הולכים באלכסון? זה בגלל שיש כאן קווים מקבילים שנחתכים על ידי קווים לא מקבילים, ולכן למרות שכל המרצפות באותו גודל והקווים מקבילים לחלוטין, התפישה שלנו גורמת להם להיראות מעוקמים. טוב, אם אתם גיקים כמוני אז זה מגניב גם אתכם :)

הרצפה הונחה (הה הה) על קארדסטוק אפור של DCWV עם קצת מרקם וצופתה בגלייז, וכדי לקשט את הקירות הוספתי מסגרות שנחתכו מנייר של webster's pages, ועליהן גירדתי ראב-אונים של basic grey, my mind's eye ו- fancy pants. וגם תליון מפתח קטן.

לבסוף החלטתי שהחדר עדיין נראה לי קצת ריק, אז הוספתי שולחן קטן שציירתי על קארדסטוק וצבעתי בקופיק, ועליו מפה קטנה עשויה טרים בד שקיבלתי במתנה עם רכישה מאטסי. כל זה הודבק על קנווס שצבעתי באפור.

בהמשך החלטתי גם להכין כרטיס שמייצר אשליה אופטית של עקמומיות; לשם כך שרטטתי קווים אלכסוניים מקבילים על נייר לבן רגיל, כך -

ואחר כך חתכתי ממנו ריבועים בארבעה גדלים, כך -

שהודבקו זה על זה כך -

ואחר כך הודבקו על נייר נוסף זה לצד זה. מקנסון אדום חתכתי פסים דקיקים שנחתכו לקיסמים באורך המתאים, והודבק כשלושה ריבועים ישרים לחלוטין, הנה מבט מקרוב להוכחה (תסלחו לי על האיכות) -

אבל עכשיו תראו מה קורה כשמסתכלים על זה מרחוק.
[זה הרבה יותר בולט במציאות, תאלצו להאמין לי, המצלמה חסינה יותר כנראה]

וכן, יש כאן גם קארדסטוק בסיס ואותיות שגזרתי ביד חפשית וקישטתי בעט עקום (שימו לב שממרחק מספיק גדול, כמו התצוגה המוקטנת להלן, לא רואים את הקווים האלכסוניים הקטנים ולכן הריבועים שוב נראים ישרים, כפי שהם באמת).

והנה הכל ארוז ומוכן למשלוח

ועוד קלוז-אפ קטן על הכפתור הסגול, הגדול והמגניב ששמקשט את האריזה ומסתיר את העקמומיות, אני בטוחה שמישהי מוצלחת בתפירה כמו מיכל תעשה בו שימוש הרבה יותר טוב ממני :)

 

iBirthday

ביום שנסעתי לרומא אחי הקטן חגג יומולדת, ונחת מארה"ב בערך חמש דקות אחרי שאני המראתי.
בארה"ב הוא התכוון לקנות לעצמו אייפון כמתנת יומולדת מכל המשפחה, אבל שגעת המכשיר הקדימה אותו ביומיים והם אזלו מכל החנויות תוך כמה שעות, עם צפי לחידוש מלאי שבועיים אחרי שיחזור לארץ...
אז בתור כרטיס יומולדת החלטתי להכין לו אייפון ניחומים, שמוחזק על ידי מעמד שמתאים גם לאייפון אמיתי, עד שיגיע לידיו הגאדג'ט הנחשק :)

הבסיס הוא קארדסטוק שחור. מקארדסטוק לבן הכנתי שלושה אייקונים קטנים שעליהם החתמתי חותמות של the cat's pajamas וצבעתי בקופיק; החלק העליון הוא נייר של SEI שעליו החתמתי עוד חותמת של TCP, והוספתי בכתב יד את הסמלים הקטנים ואת הטקסט. השעה היא בעצם תאריך היומולדת של אחי, ואת ה- AT&T שמופיע בתמונות של המכשיר החלפתי ב- HB&D, Happy BirthDay :)
ה"מסך" מצופה בגלייז כדי שיבריק, בדומה למראה שלו במציאות.

את המעמד הכנתי לפי ההדרכה הזו, קיפלתי, חרצתי וגזרתי לפי ההוראות, ולקישוט הוספתי נייר עם דוגמה של SEI ובראד של בייסיק גריי, וזהו.

ובתור התחלה משמחת לשבוע חדש, זו כבר הפעם השניה השבוע שמישהי כוללת אותי ב- treasury שהיא יוצרת באטסי, היום הנושא הוא סגול (יי!).

veni, vidi, sudavi

שזה לטינית ל"באתי, ראיתי, הזעתי", הפרפרזה הפרטית שלי על יוליוס קיסר. אני בהחלט מוכנה להמר שזו היתה הגירסה הראשונה של המשפט שלו, ואז איזה קופירייטיר שיכנע אותו שבראי הדורות, אולי כדאי שיחליף אותו למשהו יותר מעורר יראה.

או במילים אחרות - חזרתי מרומא, לשם נשלחנו, בועז ואני, בהתרעה קצרה, כדי לשמור על אחותי וחברה שלה מרחוק (בכל זאת, שלא נהרוס להן את הטיול).
אז הפוסט הזה יהיה פוסט שעיקרו תמונות עד שיהיה לי מה להראות כאן (עובדת על שלוש החלפות שעוד אי אפשר להראות, ועוד כלמיני... יופיעו כאן בקצב שלהם :)

בטיול הזה המצלמה היתה אצל בועז רוב הזמן, פשוט כי היה כל כך חם. מדי פעם, כשאיזה רגע קטן תפס את תשומת לבי באופן מיוחד, לקחתי אותה בעצמי. אני אנצל את הרשומה הזו לכמה הגיגים והמלצות למקרה שמישהו שוקל ביקור בעיר בקרוב.

אני מצלמת את הדור הצעיר.

המלצה ראשונה - לא לנסוע בקיץ רבתי. העיר לא ממוזגת (למזלנו החדר במלון היה ממזוג, אבל זה בערך הכל). אחד משני קווי המטרו שפועלים בעיר לא ממוזג, הרכבת לשדה התעופה לא ממוזגת, באוטובוסים יש אוורור מינימלי בלבד, הוותיקן ברובו לא ממוזג (וגם איפה שכן, יש כל כך הרבה אנשים שזה באמת לא מורגש), ומאד לח שם בקיץ.

המלצה שניה - לשקול היטב את מיקום המלון שלכם לעומת האזורים שבהם תרצו לבלות את מרבית הזמן. בדילים למיניהם כלולים בדרך כלל מלונות שקרובים לתחנת התחבורה המרכזית של העיר. זה נוח כשמגיעים משדה התעופה, אבל לא בהכרח נוח בכל שאר הזמן. המטרו ברומא הרבה פחות מפותח מאשר בערים הגדולות כדוגמת לונדון ופריז, ומצאנו את עצמנו משתמשים הרבה יותר באוטובוסים (אם כי שם אתם נתונים לחסדי הנהג האיטלקי הקפריזי שנוהג כמו מטורף ומחליט באמצע הדרך להוריד את כולם מהאוטובוס כי הוא רוצה לקנות ברד ולנוח - לא המצאתי כלום, נשבעת, יש לנו עדויות מצולמות).

הנוף מחלון האמבטיה במלון. הנוף מחדר השינה היה פחות אטרקטיבי.

המלצה שלישית ומלווה בתמונות: תאכלו טוב. זה אומר ברוב הפעמים לא לשבת עם כל התיירים בפיאצות המרכזיות אלא להכנס לרחובות הקטנים, לחפש את המקומות הלא בולטים ולא מתבלטים, ולעשות מחקר לפני הנסיעה. גם בועז וגם אני מעריכים אוכל טוב (וזה לא אומר אוכל פלצני), ואם כבר מגיעים למספר מועט של ימים עדיף לא להתאכזב. כמעט בכל מקום תיעדנו את האוכל, כי זה הצחיק אותנו, ואז מה אם הסתכלו עלינו מוזר בכמה מקרים. את המקומות הבאים אני מאד נהניתי לפקוד -

Dar Poeta, פיצריה בשכונת Trastevere. קטנה, חבויה בסמטה קטנה ומתעקלת, ואם לא היינו מחפשים אותה כנראה שגם לא היינו מוצאים. הגענו יחסית מוקדם, ובערך 10 דקות אחר כך כבר היה תור של חצי שעה שכמעט כולו דובר איטלקית, שהמתין לשולחן פנוי. בהחלט מתמודדת על תואר הפיצה הכי טובה שאכלתי בחיים, ויחד עם קינוח מעולה (קלצונה ממולא נוטלה וריקוטה - יאם!) וכוס קולה עדיין לא הגעתי לעשרים אירו.

הנה בועז עם הפיצה שלו - סלמון ופרחי קישוא, שהיתה מרהיבה במיוחד. שלי, עם תפו"א ופסטו, לא נראתה מאד מרשימה, אבל אוף כמה שהיה טעים. צריך לנסות לשחזר את זה בבית בפעם הבא שבועז ירשה לי להכין פיצה (אלא אם כן מישהו מקוראיי רוצה להזמין את עצמו?)

Ditirambo, שוב, מקום קטן שלא נראה מבטיח כשעוברים לידו, וקרוב מאד לאזורים התיירותיים. לי היה טעים, בועז אכל שם את הארוחה הטובה ביותר ברומא (ואחת הטובות בחייו), לדבריו :) מכאן יש גם כמה תמונות של בועז עם הקינוח שלו אבל אני לא בטוחה שמותר לי לשים אותן...

Le mani in pasta, מסעדה קטנטנה, רואים את המטבח הפעלתני משולחנות הסועדים, על כל שני שולחנות יש מלצר, לא שמעתי שם מילה באנגלית (או כל שפה אחרת חוץ מאיטלקית), וכחצי מהסועדים ניגשו לברך את הטבח בסחבקיות שמעידה על כך שהם לקוחות קבועים של המקום. אכלנו יחד מנה ראשונה ועוד מנת פסטה לכל אחד + שתיה (בועז גם קיבל קאווה על חשבון הבית) ושילמנו כ- 35 אירו. טעים טעים ושווה לגמרי. כדאי להזמין מקום מראש.

Giolitti, גלידריה שמלאה בלקוחות בכל שעות היממה. העובדים לא אדיבים במיוחד, אבל למי אכפת כשיש גלידה בטעם ערמונים מסוכרים (marron glace) ומלון? לא לי.

ויש להם גם קינוחים ב- Giolitti

Il Gelato di san Crispino, גלידריה צרה וארוכה, בכל הרחובות שמקיפים אותה מסתובבים אנשים עם כוסות הגלידה שלהם (ובצדק) וכשהתקרבנו לדלת, לא בטוחים שזה המקום (כבר ציינתי שהמקומות הכי טובים לא מתבלטים?) אמרה לנו אישה שיצאה מהמקום "best in rome" תוך שהיא מתרחקת עם כוס הגלידה שלה. האמת? כנראה צודקת. אני אכלתי שם גלידה מדהימה בטעם דבש (כלומר, לא בטעם, ממש דבש) ושוב מלון (כי זה טעים), ואח"כ חזרנו כדי שגם בועז יאכל ממנה (כי הוא לקח טעמים אחרים).

בשבת היה מאד חם, אז הלכנו לטייל בפארק הגדול של העיר, Villa Borghese. קצת משונה בשביל פארק, יש המון כבישים ותנועה (כולל אוטובוסים), אבל גם ציפורים והרבה ירוק. ראינו שם אנשים נוסעים בסגווי ומדוושים בכרכרות קטנות, לא הצלחנו לגלות איפה שוכרים אותן ואת השעות החמות השתדלנו להעביר במוזיאון האמנות המודרנית המצוין (והממוזג!) שנמצא בשטח הפארק, אבל זה נראה פתרון כיפי.

וזהו. תרגישו חפשיים להפנות שאלות ספציפיות בעתיד, ואל תשכחו נעליים נוחות להליכה.