ממוחו הקודח

אל הפוסט הזה מתלווה אזהרת חפירה קשה. לתשומת לבכם.

היום בבלוג יוצאות מהקווים, קרין מארחת את אתגר ההשראה הראשון. קפצתי ראשונה להצטרף אליו עוד לפני שידעתי מה תכנו, וכשראיתי את מה קרין בחרה עבור האתגר של היום, הבעה זחוחה התפשטה על פניי וצהלולים מילאו ליבי - מילים.
קראתי את מילות השיר של חווה אלברשטיין שקרין העתיקה אל הרשומה, וחשבתי כמה זה משונה, מעניין ונחמד ששתינו מסתכלות על אותם בתים דרך פריזמה אחרת, כל אחת ומקצועה, כל אחת וגישתה, ובכל זאת שתינו מוצאות את עצמנו בבתי השיר. בהחלט אחד הדברים שאני הכי אוהבת במוזיקה, היכולת לנכס לעצמך את מילות השיר לפי ראות עיניך.
נזכרתי גם בכיתה ט', ובמורה שלי לספרות, שלימדה אותנו את "תהילה" של עגנון (והיתה האדם היחיד שאי פעם הצליח לחבב עליי את אחת מיצירותיו), רעיון "קצובת המילים" שניתנת לכל אחד, ושתיקתה המתמשכת של הדמות הראשית. אם היה לי שקל על כל פעם שמישהו הזכיר את תהילה באותה שנה בהתייחס לנטיותיי השתקניות...
הנחתי את האתגר בצד, כדי שיחלחל קצת, וכעבור שבוע וקצת פתחתי שוב את השיר, כי שכחתי את מילותיו, ואחרי שסיימתי את הקריאה כבר היה לי מושג כללי מה אני רוצה לעשות.
ראשית, ישבתי ועשיתי רשימה של (חלק מ)המילים האהובות עלי בעברית. זו שאלה קשה מאד בשביל מתרגם, ועוד אחת שהיא בת מזל תאומים, אבל השתדלתי. כמה כיף זה היה! אצטומכא, גזוזטרה, אנפילאות, מילים שלמדתי מביאליק, אונומטופאות, מילים בעלות סיומות של הקטנה, מילים עם הכפלה בסוף, מילים שמזכירות לי את ספרי ילדותי כמו לימונינים (מ"נשים קטנות", כמה מאכזב היה לגדול ולגלות שמדובר בסך הכל בסוכריות בטעם לימון...). וכמו תמיד, אחרי עיון מקיף בהודה והדרה של השפ(ע)ה העברית, חשק עז לקרוא מחדש איזה ספר של גרוסמן.
[יומיים אחר כך אכן עשיתי זאת, אז שוב תודה, קרין :)]

אבל נחזור לענייננו - אחרי שקיבצתי אסופה נאה של מילים אהובות, ואחרי שהתנצלתי בפני הרבה אחרות, כי המקום מוגבל, עברתי לשלב הבא, והוא - דף מדוגם על טהרת המילים האהובות עלי. טוב, וגם קצת צבע רקע. השתמשתי בגופן שמזכיר את הפונט המילוני של פעם, שנוצר במסגרת פרויקט קולמוס (כן ירבו כמותו). מכיוון שבתוצר הסופי לא רואים יותר מדי ממנו, אני מרשה לעצמי לשים אותו כאן במלואו, ומניחה שעוד אמצא לו שימושים נוספים בהמשך (כי הוא מגניב!)

כמובן שגם התמונה צריכה להיענות לאתגר, אז פשפשתי בתמונות שאגרנו כאן לאחרונה, ומצאתי אחת שלי ושל בועז. שנינו שונאים להצטלם ומעדיפים להמצא מצידה השני של העדשה, ולכן מרבית התמונות של שנינו יחד (למעט התמונות מיום החתונה P:) הן תמונות לא שגרתיות. תמונות של הצלליות שלנו, או השתקפויות שלנו בחלונות ראווה ודלתות זכוכית אקראיות. בועז הוא האחראי הראשי על צילומן, ואני תורמת את חלקי לעיתים רחוקות יותר. התמונה בה השתמשתי צולמה בסן פרנסיסקו, בסתם יום של שיטוטים, בפינת רחוב שבה מוטבעות כל מיני מילים באבני המדרכה.

בהתחלה הנחתי את הדף המילולי שלי בתור דף הרקע העיקרי, אבל עם התקדמות העבודה זה נהיה לי עמוס מדי, וגם הפריע לי לשים דברים אחרים על הדף, כי כל הזמן ניסיתי לא להסתיר את המילים שאני אוהבת. בסופו של דבר החלטתי למסך אותו חלקית בדוגמת המשושים שכל כך פופולרית עכשיו, ומאחוריו הנחתי נייר רקע אחיד.

אני ממש אוהבת את התוצאה הסופית, וזה ללא ספק הדף הדיגטלי שהשקעתי בו הכי הרבה שעות עבודה עד לכתיבת שורות אלה.
מי יודע מה ישרה עליכם השיר? אנחנו סקרניות לגלות, ואחד המשתתפים באתגרי החודש יקבל פרס מתנת קסם שימושי, הספונסרית שלנו לחודש אוקטובר.

[ואי אפשר לסיים רשומה שכוללת כל כך הרבה התייחסויות לשפה העברית בלי קישור ליצירה האהובה עלי של ביאליק (והתודות לפרויקט בן-יהודה, עוד אחד שכן ירבו כמותו), מאחורי הגדר, שהורדה לפני מספר שנים מתכנית הלימודים של חטיבות הביניים כי מישהו שם למעלה החליט שהעברית קשה מדי לתלמידים של היום... סליחה על הנימה המטיפה והממורמרת (בכל זאת, הגעתי לגיל שבו מותר לי להיות זקנה טרחנית) - אתגרו את השפה של ילדיכם, זה יעשה רק טוב גם ליכולות הקוגנטיביות שלהם, וגם לעושר של עולמם הפנימי. שנאמר, "גבולות השפה הם גבולותיה של המחשבה" - ויטגנשטיין]

קיטים: togetherness, chasing butterflies, la belle vie, in good company + אלמנטים שלי, דוגמת הכוורת מבוססת על תבנית של Mel stamps.