ממטרים פזורים

הרשומה של היום תהיה קצת שונה, כי לא יהיו בה הרבה עבודות יד שלי.
בדצמבר עשו לנו baby shower בחנות, והרבה מהחברות ששמעו על כך הביעו התעניינות באיך זה עובד בדיוק, במיוחד הסקראפריות/חובבות העיצוב שביניהן :) אז חשבתי לספר קצת ולהראות תמונות, ככה עושים baby shower אצל סקראפריות אמריקאיות.

אקדים ואומר שזו לא היתה shower כמו שרואים לפעמים בפינטרסט, שבה כל האוכל היה באותו צבע וההוצאות על העיצוב היו בגובה ההוצאות על החתונה שלנו, בעיקר כי זו לא האוכלוסיה :)

אז איך זה עובד?
את השאוור לא אנחנו ארגנו. למעשה, אסרו עלינו להתערב, וכשהתעקשתי להביא קינוחים (בכל זאת) קיבלתי קצת פרצופים, אבל בסוף ויתרו לי ;)
האוכל, הקישוטים, ההזמנות, וכל היתר לא היו בידיים שלי.
את ההזמנות הכינה דיאן, הבעלים של החנות, ואחת העובדות קשרה עליהן את הסרטים כי היא החליטה שדיאן עושה את זה ברשלנות יתר... D:

כשבאנו בבוקר השולחנות והאזור המסיבתי של החנות קושטו בפו הדב

שתיים מהלקוחות שלנו (עוד ידובר בהן בהמשך) הכינו מארזים קטנים לסכום החד"פ

וגם מתנות לאורחים

זה שולחן המתנות, כן, זה המון מתנות. כן, הן לא נורמליות.

[נעשה כאן אתנחתא כדי להסביר את עניין המתנות - נתבקשנו להכין baby registry ובו מתנות שאנחנו רוצים לקבל. לא היה לי מושג איך עושים את זה ומה שמים שם, אז פניתי לדוד גוגל. אמריקאים, מסתבר, מקבלים הכל בשאוור. הכל. החל מטיטולים ומוצצים וכלה בעגלה, רהיטים לחדר הילדים, וכיסא בטיחות. סכומים שעבורנו נראו הזויים לחלוטין. וחוץ מזה, לא ידענו בדיוק כמה אנשים יבואו, ובכל זאת לא מדובר בחברות קרובות שלי, למרות שהלקוחות הקבועות של החנות מאד מאד חמודות ותפקדו כמו אמהות/סבתות/דודות/אחיות חלופיות במהלך ההריון, ושאלו מה שלומי כל הזמן, בדקו שאני אוכלת מספיק, וכיוב'. אז הגבלנו את עלות המתנות ברשימה ל- 50 דולר, ורוב המתנות שם היו מתחת ל- 30. ]

נחזור לענייננו.

החלק שלנו במסיבה היה הקינוחים, כרגיל. הכנו רוגלעך עם שוקולד, חיתוכיות לימון, ריבועי ריבה וחמאת בוטנים (אמריקה, לא?), וגם פיננסיה אגס ובזיליקום.

הכנו גם מתנות לאורחים (כי אני חשבתי שזה החלק שלנו, מסתבר שגם זה לא אמור להיות באחריותי!) - קופסאות קטנות ובכל אחת מקרונים בשני טעמים - גזר קשיו והל, דבש, או מי זהר. כל זוג היה ארוז בקופסה עם תווית אחרת שמרמזת על תכנו, חצי מהתוויות נקשרו בחוט אופים וחצי הודקו באטבון קטן. שוקדים על האריזה

תמונה ייצוגית

במקרר, מחכות לבוקר

הכנתי שלטים דמויי-גיר קטנים (קארדסטוק שחור + גיר אמיתי מאיקאה) עבור כל אחד מהקינוחים וגם מקרא עבור קופסאות המתנה, כדי שאנשים יוכלו להחליט מה לקחת

על השולחן

במסיבה שיחקנו משחק אחד (בד"כ יש שרשרת שלמה של כאלה, אבל דיאן אמרה לכולם במסיבה שכנראה הייתי הורגת אותה, אז היא החליטה להסתפק באחד) - ובו הופיע מגש גדול ועליו עשרים ומשהו פריטים שקשורים לתינוקות (מוצץ, גרביים, מד חום, בקבוק, וגו'). נתנו לנו 5 דקות להסתכל על המגש, ואז כיסו אותו בחזרה, ומי שהצליחה לרשום מהזכרון את המספר הרב ביותר של פריטים שהיו על המגש קיבלה כרטיס מתנה לחנות בשווי 25 דולר :) אנחנו קיבלנו את כל מה שהיה על המגש, כולל כמה דברים הזויים למדי (booger sniffer?)

ואז החל טקס פתיחת המתנות. גם כאן, השלב הזה בד"כ נמשך שעה וחצי שבה בעלת השמחה מקריאה את הכרטיס, פותחת כל מתנה בתורה ומראה לכולם מה יש בפנים. דיאן אמרה לכולם שהייתי הורגת אותה וגו', ולכן כל אחת מהאורחות התבקשה לבחור שקית מתנה, ופתחנו אותן בסבב. זה באמת היה הרבה יותר נחמד בשבילי.

היות שמדובר בסקראפריות, כמובן שקיבלנו לא מעט כרטיסים בעבודת יד

את הכרטיס הזה הכינה סבתא אסייתית זעירה בשם arleen, מין גירסה שלי בשנות ה- 70 לחייה. היא מומחית באריזות, וכל העבודות שלה תמיד קטנות ועם המון השקעה בפרטים. הלוואי עלי להיות חמודה כמוה בגילה :)

וגם שני אלבומים שמוכנים לתמונות

ואת הבקבוק הזה, שנראה כאילו בייסיק גריי עיצבו אותו

השוס של המסיבה - אותן שתי לקוחות שהכינו את המארזים לחד"פ נתנו לנו חבל מעוצב ארוך ועליו onesie לכל חודש (אחת מהן אמרה לי now you just need to make a mini album! בקריצה גדולה), שביניהן משולבים חיתולי טטרה (או מה שהמריקאים חושבים שהם חיתולי טטרה), כובע, גרביים, וכפפות.

כל זה הונח בסל מ-ג-נ-י-ב שהיה בדיוק מה שראיתי בחזוני לתמונה ייצוגית ראשונה עם החזרה מבית החולים, ואפילו יש לו לוחית גיר מקדימה שאפשר לכתוב עליה. אושר :)

חזרנו הביתה עם הררים של בגדים, צעצועים, וציוד עזר. באמת, הררים

ואז הגיע הזמן לחלק השני של המסיבה - התודות. אצל אמריקאים נהוג לשלוח כרטיסי תודה לכל המשתתפים במסיבה. וגם את זה לא היה לי מושג איך עושים ומה צריך להיות כתוב שם, אז דוד גוגל שוב בא לעזרתי, וסיפר לי שצריך להודות לכל אחד בדיוק על המתנה שהוא הביא, לציין איך נשמש בה או לספר אנקדוטה קטנה שקשורה במתנה, וכמובן - להגיד תודה על ההשתתפות. בשלב זה נדרשתי להכין 26 כרטיסים למסיבה שלנו + 20 כרטיסים לארוחת הערב שעשו לנו במעבדה של בועז (שגם קנתה לנו מתנה משותפת גדולה), אז החלטתי על שיטת הסרט הנע.
החמרים: קארדסטוק לבן, מגוון וואשי (וכשאני אומרת מגוון, אני מתכוונת לבערך שישה, אני לא קונה הרבה וואשי), חותמת thanks של close to my heart, סט חותמות של תינוקות של אותה חברה, דיו שחור.
החתמתי המון פעמים את האלמנטים התינוקיים (בקבוק, ברווז, מוצץ, onesie, רעשן, סינר) וצבעתי בקופיקים. אחר כך גזרתי קרוב לקווי ההחתמה.
על כל כרטיסון הדבקתי שני סוגים של וואשי, החתמתי thanks והדבקתי בדו"צ עם נפח את אחת ההחתמות הצבועות.
תמונה של האוסף ההולך ונערם

תמונה יותר מסודרת של בועז

כאן אחרי שעתיים בקירוב של כתיבה מאומצת, כל הכרטיסים מוכנים

שתי הלקוחות וגו' קיבלו כרטיסים גדולים יותר בגלל שהן באמת השקיעו הרבה זמן ומאמץ בהכנות (אפשר לראות אותם בתמונה העליונה שבועז צילם - יש עליהם ברווז וההחתמה נראית כאילו היא בכיוון ההפוך מכל השאר). דיאן והבחורה הצעירה שעובדת איתי קיבלו שני כרטיסים גדולים ושונים לחלוטין, כתודה על כל הארגונים וההשקעה בזמן ובמחשבה

וזהו להיום :) מקווה שנהניתם מהסיור האנתרופולוגי.