חתול בשק

עברו שנים, אני יודעת. 

היה פה קיץ קשה במיוחד, מרגישה שחלף על פני עשור לפחות מאז יוני, ובסופו המשפחה שלנו הצטמצמה בחתול אחד שעליו ויחד איתו נאבקנו קשה, ובסוף הפסדנו לפסיק קטן, שארב בפינה והפתיע את כולנו, ועצוב לי. 

אי שם בסוף יוני או אולי תחילת יולי הצטרפתי להחלפת "חתול בשק" בקומונת דלת הקסמים שאיכשהו, עדיין לא העיפה אותי משורותיה (ועל כך אני אסירת תודה). תאריך המסירה שלה היה ספטמבר, ואני רק אמרתי לעצמי שפיציהו יתחיל גן בראשון לספטמבר, ועד ראש השנה אספיק לחשוב על רעיון מגניב ולהוציא אותו לפועל.  

אבל כל הקיץ הייתי שקועה ביום יום עמוס, פיזית ונפשית, ובעצם רק בשישי לספטמבר נפרדנו מהשמנבלו. ולי נשארו חמישה ימים לסיים את ההחלפה, ועדיין לא היה לי אפילו קצה של רעיון. וגם כבר לא כל כך מצב רוח להתחיל. אז פשוט התחלתי כי חייבים, כי הבטחתי. 

חוקי ההחלפה היו להכין "שק" של 20X30 ס"מ, ובתוכו לשים משהו קטן. החלטתי לתפור שק עם שרוך, כי על פי ההוראות זה נראה פשוט למדי ואני תופרת עקומה ומתחילה. גררתי מלמטה את מכונת התפירה שלי, חיטטתי במאגר הבדים הקטן, ודליתי סרטים בהתאם, והרבה יותר מהר ממה שחשבתי השק היה מוכן. את מרבית הזמן בזבזתי על לנסות למצוא סרט שגם מצא חן בעיני השילוב שלו עם הבד (שנרכש כדי לתפור כריות לחדר של תום, עוד פרויקט שטרם סיימתי...) וגם מספיק ארוך, הסרט בתמונה הוא הרביעי שהשחלתי כי שלושת הראשונים התבררו כקצרים מדי כשנגמרו לי לקראת הסוף.

 אבל, באופן שלא ממש ברור לי כי עבדתי עם הדרכה שאמורה היתה לנפק תיק קצת יותר גדול מהנדרש, השק יצא קצר מדי בכ- 5 ס"מ. 

  

כפיצוי, והיות שלמקבלת ההחלפה המיועדת יש תאומים, הטמנתי בשק שני דברים קטנים וכמעט זהים:

המיני הזה בנוי מאפס ונותן תוצאה ממש חמודה. למעוניינות, יש סרטון הדרכה כאן (לא שלי). הם יצאו כל כך חמודים שאני מתכננת להכין עוד אחד לפחות במתנה לחברה שילדה לא מזמן, אולי קצת גדול יותר. 

הכי כיף היה כמובן להכין את הכריכה

למרות אחד האלבומים עשה מלא בעיות ונאלצתי לעשות כל שלב פעמיים כולל חיתוך מחדש של חלקי הכריכה

ככה זה נראה מבפנים

ובחלק של הכריכה שמוסתר כשהיא סגורה

והמיני השני

עוד כיתוב נסתר

זו ההחלפה הראשונה שהצטרפתי אליה זה שלוש שנים בערך. נדרש הרבה יותר אומץ משחשבתי לקפוץ בחזרה למים האלה, ובסופו של דבר אני מאד מרוצה מזה שהצלחתי להתחיל ולסיים אותה, ואפילו לשלוח אותה בזמן. אפילו אם הרעיון שאיתו המשכתי בסוף הוא לא הכי מקורי או מעניין, אני סולחת לעצמי בשל הנסיבות. קשה להיות יצירתיים, מגניבים ומקוריים כששרויים באבל, והעולם קצת יותר פוצע בלי בלו. 

יצאה רשומה קצת עצובה, אבל כאלה החיים כרגע. יש לי עוד כמה דברים שממתינים לפרסום, אז אולי נתראה בקרוב.