מה שקצת צבע יכול לעשות

לכבוד ההפוגה בגשמים, קצת צבע.

שתי וריאציות בשתי משפחות גוונים על השרשרת הכלתית מלפני כמה ימים. השרשרת בנויה משלושה חוטים שונים, השתמשתי בחרוזים עם מראה מקומט וממש מגניב וחרוזים דמויי פנינה קטנטנים, ומי שיסתכל ממש מקרוב ימצא גם סוורובסקי בקוטר 4 מ"מ. אני מאד אוהבת את המראה המוגמר שלה, ובתכנון לחדשי החופש שלי אחת כזו גם בגווני כתום, אדום, ירוק, ואולי שחור-כסף. נראה.

הנה היא בוורוד:

 

וכאן היא בסגול:

שבת שלום לכולם.

tag, you're it

תויגתי על ידי שרית

על פי חוקי התיוג אני אמורה -

לקשר בחזרה למי שתייגה אותי (ראו לעיל)

לספר שבע עובדות על עצמי

לתייג שבעה בלוגים אחרים ולהודיע על התיוג באמצעות תגובה בבלוג של המתויגות.

שבעה דברים על עצמי:

1. אני בת מזל תאומים, ולכן יש לי שניים מכל דבר. חבר, לעומת זאת, יש רק אחד, אז פרגנתי לעצמי חברה הכי טובה נוספת.


2. יש לי שני חתולים, מוגלי ובלו. מוגלי ככל הנראה היה אמן מתוסכל בגלגול קודם, כיוון שהוא באופן עקבי גונב לי חמרי יצירה. הוא אחראי על כתמים בצבע פוקסיה על חולצה וציפה לאחר שדרך בצבע טרי והחליט לעטר את הבית. בנוסף, נעלמו באופן חשוד סרגל, מברשת ומכחול, ואני נאבקת איתו לא אחת על חתיכות נייר שלדעתו הן יפות מדי בשביל שאני אשתמש בהן. טרם מצאתי את המחבוא שלו.
   
3. יש לי גם שני מתכתבים איתם אני מחליפה מיילים כבר ארבע שנים. לא נפגשנו אף פעם.
   
4. אני ביישנית גדולה. מאד.
   
5. התחביב שמחזיק אצלי הכי הרבה זמן זה אפייה. התחלתי בגיל 15, ומאז אני אוספת ספרים, גזירי עיתונים ומתכונים מודפסים שכנראה אצטרך שלושה גלגולי חיים כדי להספיק לנסות את כולם. שמרים הם בעיני פסגת האפייה – אין שומדבר בעולם שמריח טוב יותר מלחם שנאפה בבית, או עוגת שמרים קנמון, וכל פעם שאני רואה את הבצק תופח, ואיך ממשהו פשוט כמו קמח, מים ושמרים יוצא לחם, זה נס בעיני. כל פעם מחדש :)
   
6. יש לי בעית התמכרות קשה לבאפי ולהאוס, ופעם בכמה זמן אני צריכה לראות מחדש את כל הפרקים, מהתחלה ועד הסוף, אפילו שאת רובם אני יכולה כבר לצטט בעל פה.
   
7. פעם תרגמתי ספר כמתנה לחברה (the perks of being a wallflower), תחת השם "היתרונות שבלהתמזג עם הקיר". חדשיים אחרי שסיימתי הוא יצא לאור (בתרגום לא שלי) עם השם "מה טוב להיות פרח קיר".

בתורי, אני מתייגת את מיה, אמא לאוצרות ושרון

פוסט נטול תמונות נראה לי משעמם, אז נוסיף כאן כמה תמונות של יצירות קולינריות, לשם שינוי.

חלת תפוחים לראש השנה

פבלובות אישיות ליומולדת של אחי הקטן (משום מה זה הקינוח שהוא הכי אוהב בעולם)

ומדגם מייצג מחגיגות היומולדת שלי בקיץ האחרון. הצילומים של יוסי רוז'נקו.

(מימין לשמאל: טארטלטים במילוי קרם פטיסייר ופירות יער, טרטלטים במילוי אגוזים וטופי, ובריוש סוכר)

עדיין בשחור

בשנה שעברה פרגמנו הוציאו וולום שחור. למעשה הוא לא בדיוק וולום כמו השאר, למרות שהם מכנים אותו ככה. העובי שלו כמעט זהה לנייר הבסיס הרגיל שבו עושים שימוש, אבל הוא שחור. כמובן שאצתי להזמין לי חבילה :) ואני מאד אוהבת אותם, למרות שהעבודה איתם מצריכה הסתגלות מסוימת. למשל, שלב ה- tracing, בו מעתיקים את הדוגמה, הרבה יותר מסובך כי לא רואים דרכם כלום. הם משמשים הרבה כרקע לניירות פרגמנט בצבעים שונים, כיוון שאי אפשר לצבוע עליהם, וגם ההבלטות יוצאות בשחור חיוור אך במעט מהבסיס.

היום - שני כרטיסים גיאומטריים בשחור.

הראשון הוא גם העבודה הראשונה שלי עם הוולום השחור, כי הוא משך את עיני לפני כולם. רק תוך כדי עבודה הסתבר שמי שכתבה את חוברת הדוגמאות הנ"ל כנראה שכחה לציין שכדי לקבל את האפקט כפי שהוא נראה בחוברת צריך להצמיד נייר לבן (רגיל) מתחת לוולום הירוק, אחרת הוא יוצא חיוור ועכור בגלל השחור שתחתיו.

[אפשר לראות את ההבדלים בגוון באלמנט המרכזי הירוק, בין המעוין עצמו לשוליים המסולסלים שלו]

לכן במבט מקרוב הכרטיס הזה ממש רחוק מלהיות מושלם, אבל הדוגמה שלו כל כך יפה... מתישהו אכין אחד חדש ונקי יותר. הפרח באמצע הוא אלמנט תלת-ממד שמודבק באמצעות טיפה של סיליקון.

הכרטיס השני עושה שימוש בשילוב של שחור ואדום (הפתעה!).

כאן כבר הייתי מנוסה יותר והכינותי מראש אותיות לבנות להדבקה מתחת לאדום; אפשר לראות את ההבדל בין האותיות לריבוע והתגית האדומה, שם לא הדבקתי תחתית לבנה. במקור גם בכרטיס הזה אמור היה להיות פרח תלת ממדי, אבל הפרח שהתאים בגודל (והופיע בדוגמה) מאד שעמם אותי, והצבע הוורוד שלו קצת הרס את הדרמטיות שבשילוב הצבעים הזה, אז בחרתי במדבקות של Irit עם נגיעות מוזהבות. זה אחד הכרטיסים האהובים עלי מקולקציית השנה שעברה :)

טיפ קטן מנסיון - פרגמנט שחור אוהב שמש אפילו פחות מפרגמנט רגיל, והוא מתעגל כבר אחרי שהייה קצרה תחת קרניה הקופחות. רחמו עליו.

שחור זה השחור החדש

כן, אני יודעת ששחור זה לא הצבע הכי מרנין לכרטיסי ברכה. אבל אני מאד אוהבת שחור. הוא מקפיץ הכל החוצה. בעיקר יחד עם אדום, לבן או כסף, או שילוב שלהם. אז היום יש שלושה כרטיסים שחורים.

את הכרטיס הראשון הכנתי תוך שימוש בחותמת הראשונה שלי, מסדרת מעלליו של fluffles החתול. הוא מצחיק אותי מאד, החתול הזה. עשיתי שימוש בשני דפים עם דוגמאות שונות שעשויים מאותו חומר, וזה אולי נראה כמו יותר מדי, אבל מהיכרות עם הבחורה שקיבלה אותו, היא יודעת להתמודד עם עושר ויזואלי :) ומאד אהבה את השילוב.

הכרטיס השני משלב את כל הצבעים לעיל - שחור, לבן, כסף ואדום. את הסרט הכנתי בעצמי (החתמה וקיפול פשוט), ואמנם הוא יצא קצת עקום וקצת לא אחיד אבל יחסית לנסיון ראשון עם החותמות האלה זה לא רע, והחבר טוען שזה חינני שרואים שהכרטיס עבודת יד. החלק התחתון של הכרטיס הוא נייר עם דוגמה יפיפה שמצאתי במאי ארט לא מזמן, והכרטיס תכנן את עצמו סביבו.

הכרטיס השלישי והאחרון להיום הוא שוב טילדה. דעתנית לא קטנה, הילדה... מיד כשהוצאתי אותה מהמעטפה שבה הגיעה החלטתי שהיא צריכה להיות חסרת צבע (כלומר שחור-לבן), ורק הלבבות אדומים, כמו הפוסטרים שהיו מאד פופלריים בשלהי ילדותי.

גזרתי את הלבבות והם מודבקים בדבק דו"צ עם נפח. הכיתוב נעשה עם אותיות rub on... בפעם הבאה אני אעבוד עם סרגל ;)

בואי כלה

תכשיטי כלה (וערב) הם האהובים עלי ביותר, כיוון שהם מאפשרים חופש רב יותר להיות דרמטי. הם יכולים להיות, ואף רצוי שיהיו, גדולים ובולטים, מורכבים ויוצאי דופן. לאט לאט אני מוצאת את עצמי נודדת הרחק מן התכשיטים היומיומיים אל עבר סגנון שתובע יותר תשומת לב.
(גרוסמן אולי היה מכניס גם את זה תחת "השוויץ של הביישנים" שלו)

חברתי הטובה אילת היתה הראשונה מבין השילוש שהתחתנה. נראה לי יותר מדי דודתי לתת לה כסף, אז הצעתי לתכשט אותה במקום. קיבלתי תדריך קצר באשר לצבע השמלה שלה וצורת המחשוף, וחמושה בהיכרותי עם האופי שלה, הכנתי שלוש אופציות לבחירתה -

סט דמוי פנינה (הגיע גם עם צמיד תואם)

סט ממשפחת שרשרות הענפים שלי, אותן נפגוש בפוסט אחר (בלולאה המיותמת שם אמור היה להתיישב יהלום שקיבלה במתנה)

יחד עם צמיד תואם מהמשפחה התפורה

וסט שיבוצים, שבו עושים שימוש בבסיסים קנויים עליהם מדביקים אבנים וקישוטים שונים. במקרה הנ"ל - אבני סוורובסקי בשני גוונים ושושני פימו קטנות.

השושנים בשני הסטים האחרונים הם עבודת יד שלי, כיוון שלא מצאתי גוון לבן שתאם את מה שראיתי בעיני רוחי בזמן שתכננתי את התכשיטים. מילא אלה המודבקות לצמיד או לשרשרת הענפים, אבל הבסיסים שקניתי דרשו שושנים בקוטר 3 מ"מ לכל היותר, בזבזתי הרבה חומר עד שהגעתי לגודל הרצוי :)

(לא לדאוג, שומדבר לא הולך לאיבוד, בסוף יצאו מזה טבעות ועגילים)

everybody loves a wedding

אני לא כל כך, האמת... אבל מאד אוהבת להכין את המסביב :) כלומר, כרטיסי ברכה ומתנות. לחתונה הראשונה של חברה אליה הלכתי הכנתי מתנה, אבל בעקבות שיטוטים של חצי שעה בחיפוש אחר התיבה המתאימה, ואחרי שהתברר שאין אחת כזו והמתנה הושארה כלאחר כבוד אצל בעל האולם שהבטיח להעביר אותה לחתן- וכלת-השמחה, אני מתמקדת בכרטיסים. הפוסט של היום יתמקד בהם גם כן.

הפוסט של מחר, יתמקד בפעם הנוספת שבה הכנתי מתנה לחתונה - תכשיטים לכלה, אחת משלוש החברות הכי טובות שלי.

כרטיס לחתונה הוא עוף מוזר. אני לא חושבת שהזכרון עובד כל כך טוב ביום המיועד, אבל כולי תקווה שחוזרים אליו יותר מאוחר, בראש צלול, ומתעמקים בברכות, באיחולים, ובאנשים שבאו לא כדי לצאת ידי חובה אלא כדי לשמוח איתך בשמחתך.

כרטיס גנרי שהכנתי, לא לחתונה ספציפית. עשוי פרגמנט ועליו מדבקות של Irit מסט חתונה (אני חושבת שקניתי כמעט את כל הסטים שהיא הוציאה לחנויות :)

כרטיס שני, הכנתי לחתונה של חבר ביולי האחרון. מדובר בזוג נעים הליכות, רגוע ומקסים, ניסיתי שהכרטיס ישקף אותם במידת האפשר. הדף האחורי עשוי בעבודת יד (לא שלי), ועליו מדבקת

border (נחשו של מי), ופאנץ' הפרפרים האהוב שלי.

כרטיס שלישי הוכן לחתונה של חברת ילדות לפני שנה וחצי בקירוב. יצאתי אז לדרך עצמאית בפרגמנט וזו היתה ההתנסות הראשונה שלי בעבודת תלת-ממד. השושנה מורכבת מחמש שכבות שונות על גבי דף הבסיס, ומתחתיה בריסטול מחליף צבעים שעושה אפקט מאד יפה עם פרגמנט.












כרטיס רביעי ואחרון (לעת עתה) הוכן לחתונה של חבר ילדות נוסף. התכנון שלי, מבוסס על קליפ ארט שמצאתי. המחוך עשוי בטכניקת ה- stippling כדי לשוות לו מראה רקום וכלתי, והשאר בהבלטה רגילה בדרגות עצמה שונות. בין הפרגמנט לבריסטול עליו כתבתי את הברכה ייש נייר וולום עם שושנים כחולות. הכרטיס לא מושלם, יש בו טעויות פה ושם, אבל אני אוהבת אותו, וקיבלתי עליו תודה מיוחדת מהחתן, הכלה והמשפחה של שניהם.




מבט מקרוב על הדמויות:

הלוחשת לחותמות

בסוכות הדוור הנחמד השאיר לי טילדות ואדווין בתיבת הדואר. חיכיתי להן בקוצר רוח, ומיד כשהגיעו החתמתי את כולן על בריסטול לבן. למחרת התיישבתי לצבוע שתי חותמות (אני על הקצבה, בשל מגבלות זמן). בהיתי בדף והקשבתי. טילדה אחת מיד אמרה שהיא רוצה להיות סגולה. על נייר ירוק. היא היתה די נחושה, אז הקשבתי לה.

הצבעים יצאו קצת דהויים בתמונה, אבל הבריסטול העיקרי הוא בצבע ירוק חאקי כהה, ומתחת להחתמות יש נייר בצבע ירוק בהיר. הדיו לכיתוב הוא olympia green של versafine.














טילדה אחרת ביקשה להיות כחולה. עם רקע מתאים. השאר הרכיב את עצמו מהר, הפוזה הזו לא השאירה יותר מדי מקום לתהיות והיסוסים... הלבבות נגזרו ביד חפשית כדי שלא יהיו עגולים ולבביים מדי.


טילדה שלישית (אני לא כל כך ממושמעת כשמדובר בהקצבות...) החליטה להיות ורודה. היא היתה קצת פחות נחושה, אבל גם לה הקשבתי. את הרקע הייתי צריכה לחפש, כי לא היתה לה העדפה, אבל זה לא לקח יותר מדי זמן.

תרפיה בצבע

בשבילי, אין דבר מרגיע יותר מאשר לשבת עם חמרי יצירה ולשלב צבעים. כל פעם יוצא משהו קצת אחר, גוונים מגוונים, אבל התהליך הזה של נסיון, הנחה אחד ליד השני, והוספה של עוד ועוד גוונים, זה הכי כיף. משם הכל כבר די זורם לבד. לפעמים אני קמה בבוקר עם צירוף צבעים שחשבתי עליו בלילה, לפעמים אני מסתכלת על חמרים ומחכה שמשהו יבוא. כמשודבר בחותמות, אני לפעמים מנסה להקשיב מה הן רוצות להיות (את זה נשאיר לפוסט של מחר). כשמדובר בתכשיטים, אני מעדיפה לשלוף מהמגירות שלל חרוזים בגדלים שונים, לפזר הכל על השולחן ולראות מה יוצא.

עוד מילדות נמשכתי למדעי החיים. כשהייתי קטנה רציתי להיות רופאה, אח"כ גדלתי קצת והבנתי שזה לא בשבילי, ופניתי לביולוגיה. ולמרות שהתחום שבו אני עוסקת כיום שייך רשמית (בארץ) למדעי החברה (כלומר פסיכולוגיה), אני בראש ובראשונה ביולוגית. וכמו שאומרים, אפשר להוציא את הילדה מהפקולטה לביולוגיה, אבל אי אפשר להוציא את הפקולטה לביולוגיה מהילדה :) ולכן גם בתכשיטים וגם בכרטיסים יש לי נטייה למוטיבים בהתאם.

הצמידים להלן תפורים (אחד אחד) לבסיס בד, יחד עם הדבקה של פרחי פימו.

ובהתאם למצב הרוח שלי, אפשר למצוא אותם בשלל צבעים וצירופים

מי הזיז את המספריים שלי

היום נתפנה קצת לפרגמנט.
אמנות הפרגמנט (נקראת לפעמים תחרה בפרגמנט) ותיקה מאד, ומקודמת כיום על ידי חברת Pergamano המבוססת בהולנד. לעבודה עם פרגמנט נדרשים כלים מיוחדים (אם כי אפשר גם לאלתר) וגם נייר הפגרמנט בו נעשה שימוש שוקל כ- 150 גרם לגליון, בניגוד לנייר הפרגמנט שרוב האנשים מכירים משיעורי מלאכת יד ביסודי.

העבודה בפרגמנט מתבססת על הבלטה, חירור וגזירה, וצביעה בצבעים שונים (טושים, צבעי עפרון, צבעי מים, צבעי שמן).

[וידוי חושפני: אני לא אוהבת לצבוע. עם צבעי עפרון לפעמים, אבל כל שאר השיטות מעכירות את רוחי.]

העיסוק בפרגמנט דורש הרבה סבלנות ומידה מסוימת של פרפקציוניזם, לדעתי, כיוון שהכל נעשה בקנה מידה קטן, וכל נקודה שזזה מהמקום יכולה להרוס את התמונה הכוללת. העבודות שאעלה לכאן בשבועות הקרובים דורשות בין שעתיים ל- 12 שעות עבודה (לא רצוף, לא לדאוג), ללא צביעה. הצביעה בפני עצמה אורכת לא מעט זמן. זו הסיבה שכרגע אני מעדיפה סיפוקים מיידיים יותר, כל זמן שאין לי הרבה זמן. בחדשי החופש שלי אני בהחלט מצפה לחזור לעבוד עם הכלים והניירות שלי, יש עוד המוני דוגמאות ופרויקטים וטכניקות שאני רוצה לנסות.

מישהו שביקר בחצר שלי ב"אמני רחובות פותחים את בתיהם" בשנה שעברה בחן ארוכות את כרטיסי הפרגמנט שלי, ואחרי ששאל הרבה שאלות סיפר לי שכל המונחים שהשתמשתי בהם לקוחים מעולם עיבוד העורות, שכנראה הוא מקור הטכניקה.
לא יודעת אם זה נכון, אבל אני שמחה לעבוד עם נייר ולא עם עורות.

הכרטיס שבחרתי להראות היום אינו צבוע (מפתיע!), אבל משופע בחירורים וגזירות. גם השוליים הגזורים אינם מגיעים למצב הזה על ידי שימוש במספריים שמותירים צורה בשוליים, כי אם באמצעות חירור של מתאר הכרטיס, ואז גזירת "שפיצים" מכל שני חירורים צמודים. עבודת נמלים, כמו שאמא שלי נוהגת לומר :)

הוא מחובר לנייר פרגמנט בצבע סגול-ארגמן מיוחד ומנצנץ משהו, באמצעות סרט אורגנזה שחור.

הבה נתחילה

ובמה ראוי יותר להתחיל מאשר באפי?

חברה טובה ביקשה ליומולדתה את כל הפרקים של באפי. כלומר, להוציא העונה הראשונה שכבר קיבלה ממני. החלטתי לא ללכת בדרך הרגילה ולרכוש קופסות לסרטי די.וי.די, אלא להכין בעצמי. אז להלן המתכון שלי להכנת buffy storage.

מכינים שבלונה לשרוולי דיסקים


מדביקים את שולי הבריסטול הגזור ליצירת שרוול



מחתימים את השרוולים, לציון מספר הדיסק



יוצרים שבלונה למארזי העונות. כדי שהאריזה תהיה קשיחה יחסית גזרתי שתי חתיכות בריסטול עבור כל עונה, חרצתי אותן בכיוונים שונים והדבקתי אחת לשניה כדי לקבל שכבת בריסטול כפולה



יוצרים אקורדיון מבריסטול בצבע הרצוי; חורצים ומקפלים, מדביקים לחלק הייעודי באריזה

מדביקים את השרוולים בחריצי האקורדיון



מדביקים לחלקו הקדמי של המארז את האלמנט הסוגר. בתמונה למטה אפשר לראות שבצידו האחורי יש velcro שיאפשר סגירה מהודקת למדי.



מחתימים את מספר העונה על הצד האחורי של המארז



בפנים הוספתי ציטוטים מתאימים מכל עונה



וככה זה נראה כשזה גמור



והנה כל שש העונות יחד



ועכשיו - לאריזת המתנה :) גוזרים סרט לבן באורך מתאים, מפנצ'צ'ים באמצעות פאנצ' border וגוזרים (עקום, בשביל האותנטיות)



מחתימים מיני ברכה על חתיכה מאותו בריסטול



עוטפים את המארזים



ואומרים יפה שלום. תהני, ענת.

מי יודע מדוע ולמה

אני עדיין בפיג'מה?

ובכן, זה כי אני אמורה לכתוב את התזה שלי עכשיו. החגים קצת מחבלים ב"אמורה" הזה. וגם שלל החמרים שהגיעו בדואר בבת אחת. בשאיפה, המבוא יושלם עד סוף השבוע. השיטות כבר כתובות. אז זה פירוש ה"בין מבוא לדיון" שבבאנר.

[כשהתזה תושלם, במהרה בימינו אמן, כנראה נאלץ להכין אחד חדש]

לידו נמצאת פיקסי, החתולה הראשונה שלי, שנשארה אצל ההורים. היא עטפה את עצמה בנייר מתנה לכבוד ראש השנה, ומתוך הזדהות עם התחביב החדש-ישן שלי, כרטיסי ברכה מניירות צבעוניים. עד עכשיו התעסקתי בעיקר בכרטיסי ברכה (ולעיתים גם דברים אחרים) מנייר פרגמנט ובתכשיטים מחרוזים בשיטות יפניות (לרוב). בהמשך ודאי יופיעו כאן גם דוגמות לכאלה. אז זה פירוש החתול ונקודות הצבע.

שאלות ותהיות אחרות אולי יקבלו מענה בהמשך.
לפי התכנון, אני אפרסם בכל יום אחת מהיצירות שכבר הכנתי (נייר, פרגמנט, חרוזים) עד ליום שבו אגיש את התזה. ואז, יש לקוות, הבלוג יעקוב אחר היצירות החדשות שאמורות למלא את חדשי החופש שביקשתי לעצמי לפני תחילת הדוקטורט.


היום אציג את הכרטיס האהוב עלי בינתיים, שגם היווה השראה לפלטת הצבעים של הבלוג.