שניים

יומיים לא רשמתי כאן כלום, ולכן יופיעו היום שני ציורי פחם, שמשלימים את חמישיית ההשראה שלי. הראשון, דייב, הסולן המחונן של דפש מוד בציור שנעשה על פי תמונה של אנטון קורבין, צלמה המיתולוגי של הלהקה. וכן, בעשירי למאי 2009 תוכלו למצוא אותי (אם ירצה הדייב) כמה שיותר קרוב לבמה ברמת גן עם חיוך דבילי על הפנים.

בציור השני מופיע דניאל ג'ונס yet again, וזה הציור שאני הכי אוהבת מכולם. למה? כי אמרת המעיל שלו יצאה הדבר הכי מגניב בעולם, וזה למרות שבזמן שעבדתי עליה היא נראתה כמו פסולת פרעושים חסרת פשר; כי העיניים שלו יצאו מהממות; וכי הוא עושה תנועה של שששש, ושקט הוא שמי האמצעי ככל הנראה.