the bigger picture

תם ונשלם, עכשיו אפשר סופסוף להראות את כל הפרטים הקטנים של מלאכת היד בחתונה במלואם.
נלך לפי סדר היום, ונתחיל בתכשיטים.
את העגילים (צרור הפנינים הפצפוניות) והצמיד שהכנתי לעצמי כבר ראיתם, מאוחר יותר הכנתי גם מסרקיה ושתי סיכות תואמות -

אם הגוונים נראים לכם מוכר, אז כן, הכנתי את השושנים להחלפת חפש את המטמון מאותו batch של פימו שערבבתי (הגוון החום/ניוד הזה הוא תוצאה של ערבוב פימו פנינה בקקאו צרפתי בטעם צ'ילי D: )
בנוסף, הכנתי גם את התכשיטים של אחותי, ובבוקר החתונה הכנתי גם לאמא שרשרת, שלצערי לא הספקתי לצלם אז נאלץ לחכות.

היום ממשיך להתקדם, הזר שלי

רציתי משהו עדין ואוורירי, אז בחרתי בגיבסניות, בגלל שאני אוהבת את המראה שלהן כזר בפני עצמו.
אגב, בחטיבת הביניים זכיתי לבקר בתערוכת הצילומים של רוברט מייפלת'ורפ שהתארחה כאן (ועשתה רעש ציבורי גדול), והיתה שם תמונה של קבוצת גיבסניות עם הכותרת "baby's breath". מסתבר שככה קוראים לפרח הזה באנגלית, כשם חיבה. כמה זה יפה?

הוספתי לזר סרטים כדי שיהיה נוח לאחוז אותו, וגם סיכה בשחור לבן. היו לי נגיעות קטנות של שחור גם בנעליים כי רציתי שהמראה הכללי יהיה מתואם, ועל השמלה שלי היתה סיכה עם אלמנט שחור (כרגע אין לי תמונה טובה שלה, אבל בהמשך...)
בנוסף, פיזרתי בין הפרחים פרפרים (לא אמיתיים). אני אוהבת פרפרים. למעשה, יהיה נכון יותר לומר שבמקור התכוונתי להכין זר של פרפרים, אבל בסוף החלטתי להוסיף פרחים ;)

הנה, הגענו אל המנוחה ואל ה"נחלה". גם כאן פוזרו פרטים בעבודת יד.
קודם כל, כרטיסיות ההושבה. את הכרטיס שהראיתי בעבר הדפסנו בבית על קנסונים וחתכנו בעזרת הטרימר הנאמן שלי. כל כרטיס בתורו נתחב לתוך פקק שעם של בקבוקי יין שבועז ניסר במסירות (אמא שלי כבר שנים אוספת את כל הפקקים של אבא, והנה, מצאנו להם שימוש!). זה גם התאים למראה הגן המאד ירוק וגם - מיחזור זה חיובי.

נכנסים עוד קצת פנימה, והנה כדורי הנייר שהכנתי לגב החופה. רצינו משהו שיגרום לה להיראות קצת פחות רצינית, כי בכל זאת - לא מדובר בטקס אורתודוקסי, ואנחנו לא מחובבי הדרמה. זו היתה הדרך שלי להכניס קצת משובה וקצת צבע לכל הלבן הזה שכולם מתעקשים עליו.

צילום: יוסי רוז'נקו

כל יחידה (כלומר, משפחה/זוג/אורח שבא לבד) אמורים היו לקבל מארז קטן של מגנטים. גם אותם הראיתי בעבר, ובסה"כ מדובר בכ- 7 קילו מגנטים, או במספרים - 999 יחידות.

השתמשתי כמעט בכל שאריות הנייר שלי, בפאנץ' של 0.5 אינץ', ובבקבוק אחד של גלייז. את המגנטים קנתה לי חברה של חברה בארה"ב, הרבה יותר בזול. את הנאגצים קניתי במשקל במשה ברוק ברח' יפו בת"א. מי שרוצה לנסות בעצמה, מוזמנת, כמוני, להשתמש בהדרכה המאד ברורה של יפצ'וקית להכנת מגנטים.

טיפ קטן שלי - המגנטים הכי יפים יצאו מניירות עמוסי פרטים שכמעט ולא השתמשתי בהם לכרטיסים כי הם לוקחים יותר מדי תשומת לב. נסו למצוא כאלה ופנצ'צ'ו להם את הצורה :)

המגנטים נארזו בשקיות מאורכות (ומתכלות!) שרכשתי באטסי. כדי להסתיר את התפר ולייפות את המארזים הוספתי גם החתמה מתוך סט של taylored expressions (כן, אלה עם הקאפקייק) שנקרא love everywhere. אתן לא רוצות לדעת כמה זמן לקח לי להחתים ולגזור 200 כדורים פורחים...

צילמתי לכם כמה מהשקיות החביבות עלי ביותר

זהו, חזרתם לאוטו. היו עוד פרטים קטנים, חלקם בעבודת יד (לא שלי) בחתונה. מי שרוצה לראות עוד, מוזמנת להמתין איתי עד שאקבל את התמונות מהצלם, ואז לעיין בקרדיטים המפורטים שאעלה בפורום חתונות בתפוז. אם יהיה ביקוש, אפרסם כאן את הלינק ו/או חלקים נבחרים :)

ותודה לכל מי ששרד/ה את כל הטיזרים שלי עד כאן.

כל הנקודות כבר מתחברות לקו

זהו, אוטוטו זה כאן

נתראה אחרי החתונה :)

קישוטים, חלק ג'

קודם כל אני מתנצלת בשם בלוגר על זה שמנויי הבלוג קיבלו משום מה פוסט שכתבתי לפני מספר חדשים, ועל זה שפוסט הפיתות נעלם כלעומת שבא קצת אחרי שפורסם, בגלל באגים שנתגלעו אצלם. עכשיו הכל אמור להיות כבר בסדר.

עוד קצת תכשוטים, יש עוד אבל לא הספקתי לצלם -

מוציא לחם מן הסיר

מוצאי חג הפסח במשפחה שלי, כפי שכבר סיפרתי בעבר, הוא אירוע שחשיבותו לא פחותה מליל הסדר עצמו. בשנים עברו האירוע הזה היה מתקיים אצל דודה שלי, אבל מאז שהיא נפטרה הוא התפצל והמשפחה הקרובה חוגגת אצל אמא שלי.
אני, בהיותי כופרת גמורה ובעלת חיבה ארוכת שנים ועזה ללחם על כל סוגיו, אמונה על הכנת הפיתות לחגיגת מוצאי החג. אחותי אחראית על הצ'יפס, אמא מכינה את הסלט ודודים שלי אחראים על עיסת הפלאפל, על פי המתכון הסודי של סבתא.
בשנה שעברה, כזכור, אחרי שכבר הכנתי חמישה קילו בצק שהריח ממש טוב, הסיר הטיפש שלי החליט למות. לכבוד הפסח הנכחי הצטיידתי בסיר חדש, ואף ביקשתי מבועז שיעזור לי בתיעוד התהליך במצלמתנו המגניבה (אלא שזו די בתחילת הערב החליטה שנגמרה לה הבטריה), והנה אני מעלה (באיחור של שנה) תמונות, כדרכי שלי לאחל לכולכם פוסט-חג שמח ושנזכה כולנו לאכול מלאן לחם בשנה הקרובה, עד לצום פסח הבא.
 תחילת העבודה תמיד בהרבה קמח, שמרים, מעט מלח וקצת סוכר. מי שרוצה יכול להוסיף קצת שמן, אבל רק בשלבים מאוחרים יותר כדי לא להפריע לרשת הגלוטן לרקום את קוריה.

הנה הבצק שלי מוכן להתפחה, לאחר לישה. הדירה שלנו קרה מאד, ובימים בהם יש שמש נעימה בחוץ אני שמה את הבצק בגינה להשתזף, התפיחה מהירה יותר וטעימה יותר ככה.

תמונה בפרופיל כדי שתוכלו להשוות לתמונת האחרי -

בצק של פיתות מכיל הרבה מים (כדי שיווצר הכיס הנחשק) ובניגוד ללחמים אחרים הוא לא עובר תפיחה שניה, ולכן צריך לתת לו תפיחה ראשונית מלאה. אחרי התפיחה הוא נראה כך -

לאחר מכן הבצק מחולק לכדורים, ממתין מספר דקות בצד עד שרשת הגולטן תירגע לאחר הכדרור, אחרת היא תתכווץ חזרה בזמן הרידוד.

הפיתות המרודדות נחות שוב למספר רגעים (על הסדין רואים את כל השלבים יחד, כי אני עובדת במקביל על כמה נגלות של בצק), בטרם יוטלו אל הסיר.

סיר?
כן, סיר.
 סיר מיוחד, שאפשר להשיג בשווקים הנודדים בין ערים שיש בהן ריכוז גבוה של מצרים ו/או תימנים. זהו סיר שחלקו התחתון יושב על הכיריים, כמו כל סיר, ובחלקו העליון סליל חימום חשמלי. כך הפיתה מקבלת מכת חום משני הצדדים בו-זמנית, ונאפית מהר מבלי להתייבש.
היות שהמצלמה שלי לא שיתפה פעולה לא הספקתי לצלם תמונה של הסיר, אבל בבלוג של אמירה מצאתי לכם כמה תמונות להמחשה של הסיר (בניגוד לתמונות, אני לא אופה על המכסה).

פיתות מוכנות מדגמנות שמנמנות

עוד מעט יצטרפו אליהן עיסת פלאפל ירקרקה מעשבים לאחר שהוטלה אל גורלה המטוגן, וגם צ'יפס. תיעוד בחשיפה איטית של ההמולה המשפחתית במטבח.

כולם לשולחן! את הארוחה הזו אוכלים בעמידה, רצוי ליד קערת הצ'יפס ;)

מוזמנים

ובכן, לאחר שסיימנו לחלק/לשלוח אותן השבוע לכל מי שעשוי לבקר בבלוג שלי, אני יכולה לחשוף גם כאן את ההזמנה לחתונה. התאריך והטלפונים טושטשו מטעמי בטחון (כרגיל), אז תסלחו לי.

שנינו רצינו משהו מאד נקי אבל שמעביר את המסר, ולהמנע כמה שיותר מהשטאנץ של ההזמנות שמכריזות "מיכלי ובועז - החתונה!" וכל מיני דברים מעין אלה. פשוט לא אנחנו.
הצד הקדמי הוא תמונה שצילמתי; את אבני השבץ-נא קניתי באטסי במחיר מצחיק.

[אם אתם תוהים למה זה לא כל כך דומה להצצה המוקדמת שקיבלתם, אז ההסבר הרשמי הוא שאחרי הדפסת נסיון של הגירסה הראשונה של ההזמנה, שהופיעה גם בהצצה, אחד מאיתנו, שיישאר בעילום שם, החליט שבעצם הצד הזה לא כל כך מוצא חן בעיניו, ואחרי שהכנתי עוד כמה גירסות שונות של הצד הקדמי, זה הצד שנבחר והודפס בסופו של דבר. הרעיון המקורי היה זהה, רק הרקע אחר]

הצד האחורי ממשיך את ההזמנה של הפטיסרירוסין, ואפילו יש כאן שני אלמנטים שהשתמרו כפי שהיו בהזמנה ההיא.
הרעיון המוביל הוא רקע לבן, שרבוטונים דיגיטליים, ומיעוט מילים. אני מרוצה במיוחד מזה שהצלחתי להמנע מהטקסט הבנאלי והמשעמם של לו"ז הטקס.

רכיבים:
est. של paislee press ו- taylormade
happy talk של three paper peonies ו- designs by anita
fashionably late של taylormade ו- ange designs
in good company של paislee press ו- leora sanford
mailing labels של paislee press
abide של onelittlebird
fancy collection של paislee press
מברשת עץ של horhews brushes

שטח פרטי

כרטיס יומולדת שמח שנשלח לדפי יחד עם החלפה פרטית

בסיס קראפט, נייר עם דוגמה של SEI, סרט סאטן, פרחים מתוך דף צ'יפבורדים דביקים של little yellow bicycle וחותמת של PTI.

אני קיבלתי מדפי אלבום קטן (משוויצון, איזו מילה חמודה :) שאוכל לשבץ בו תמונות מהחתונה ולתת לאמא.

בקרוב בבלוג - פוסט פיתות-סוף-פסח שהבטחתי לפני שנה, ופוסט הזמנות. רק צריך לצלוח את השבוע הזה.
watch this space.