מסיכה אביבית

היום בבלוג יוצאות מהקווים, מומין מארחת אתגר חמרים, והפעם - מסיכות ושבלונות. מרוב חרדה, קראתי לא נכון את האתגר, והבנתי שצריך להשתמש גם בשבלונות וגם במסיכות. למה חרדה? כי אין לי לא כאלה ולא כאלה, ובכלל, זו נראית לי התחייבות רצינית מדי, לקנות שבלונה. ואם אני לא אוהב אותה?

סתם. שקלתי לקנות שבלונה, ואפילו הסתובבתי בין השבלונות בחנות וניסיתי לדמיין את עצמי הולכת עם אחת מהן הביתה, אבל זה לא הצליח. חשבתי וחשבתי, תכננתי ותכננתי, ובסוף החלטתי ללכת על שיטת ה- DIY. באדיבות הבעלים של החנות, שהסכימה לתת לי להשתמש במכונת ה- eclips שלה, חתכתי מנייר בגודל 15X15 את דמות האיש עם המטריה של טים הולץ (ביום אחר נדבר עם ההערצה העיוורת לטים הולץ שבה אני נתקלת מדי יום ביומו בעבודה).

אחר כך, בבית, פינצ'צ'תי לי כמות נאה של פרפרים משני פאנצ'ים של מרתה, והתיישבתי לעבוד, חמושה בעט שחור פשוט, נייר ציור פשוט, שני בקבוקונים של mister huey, וקצת זמן פנוי.

באיש עם המטריה (או יותר נכון, בנגטיב שלו) השתמשתי בתור שבלונה - עברתי בעט שחור בתוך קווי המתאר שלו, ואחר כך מילאתי את הדמות כולה בקשקושים בהשראת שיטה שנקראת Zentangle. רק פחות זן.

אחר כך, לקחתי את האיש עם המטריה עצמו, והדבקתי על שולי המטריה שלו פרפר אחד. את שאר הפרפרים פיזרתי על הניר כפרץ שיוצא מתוך המטריה. את כל זה גררתי למטבח, והתזתי צבע בדיצה, וככה זה נראה אחרי הייבוש -

חלק מהצבע נזל מתחת לפרפרים, ומזה אני קצת פחות מרוצה. מצד שני, קשה להמנע מזה כשמדובר באלמנטים קטנים וקלים יחסית שמהווים מסיכה. וגם, לא כל כך רואים את ההבדל בין הצבעים של המיסטים, למרות שהם מאד שונים. האדום קצת השתלט לי על העבודה. אבל אני אוהבת את הרעיון המקורי, ואני חושבת שהוא עובר למרות התקלות הטכניות האלה.

רוצות לעטות מסיכות גם? או אולי לעטר בשבלונות את הקומוד? הצפרדע ממתינה לכם :)