5+5 = 9

ושוב מזמן לא התראינו! 
בימים טרופים אלה של טוחנות אחרונות בהחלט (עד השיניים הקבועות) אני צריכה סיבות ממש טובות ובוערות כדי להוציא את חמרי היצירה שלי, לצערי. 
והנה הגיעו שלוש: יום נישואין 5א, יום נישואין 5ב, וחגיגות 9 שנים יחד. 
השנה החלטתי להוציא לפועל משהו שכבר מזמן רציתי לעשות, וזה לארגן לבועז ספל קפה שיוכן במיוחד בשבילו. והיות שיש כאן הרבה סיבות למסיבות, החלטתי להתפרע ולהזמין לו צמד ספלים - אחד לקפה, ואחד לאספרסו, כי לפני כמה שנים הוא קיבל ממני ליומולדת מכונת קפה קטנה וחביבה. 

כמובן שמכאן ועד מייל לקיפודה הצבעונית בתבל הדרך היתה קצרה במיוחד, שהרי רק חיכיתי לתירוץ מתאים. 
עיקר העיכוב היה שלי, עד שמצאתי שיר שמצא חן בעיניי מספיק, ושיהיה גם של משורר/ת שבועז אוהב, וגם שיתאים.
אחרי שאלות ומבוא ומעט מאד התלבטויות יעל קידרה במהירות רבה, ואפילו הביאה את הצמד איתה לעבודה כדי שאוכל לקחת אותם מבעוד (חול ה)מועד, וכמובן שהתוצאה מהממת ונפלאה ומיוחדת כמו שרק יעל יודעת, ועכשיו גם בועז יכול לשתות מספל שמעוטר בכתב היד מעורר הקנאה שלה (או שזו רק אני?)

חלק קטן מהבוק שעשיתי לזוג הרגוע, מתפתל עליהם ומעטר אותם השיר "לפנות ערב" של אגי משעול, ואתם מוזמנים לקרוא את החלק של יעל בסיפור ברשומה הזו בבלוג שלה

וכאן אפשר לראות גם את צמד הכפיות שרכשתי להשלמת המתנה 

ואחר צהריים אחד פיציהו ואני ארזנו את המתנה (כלומר, אני ארזתי ותום ניסה לחבל בתהליך בכל דרך אפשרית :)
ראשית, יצרנו לה תחתית מקרטון שארז מסגרת תמונה מ-א-ממת מחנות סטייל הכל בדולר, אותו עטפנו בנייר קיפודים(!!!) שנשאר לי מכריכה של ממיני אלבום שלא יצא לי להראות כאן ונמסר ליעדו בתחילת השבוע.

את התחתית מילאנו בדברים האלה שמרפדים האלה סלסלות מתנה, אין לי מושג איך קוראים לזה... ועליהם הספלים

אורזים בצלופן ומוסיפים קצת רפיה

ועכשיו - לכרטיס! גם זה הוכן כשפיציהו מרחף סביבי, אבל ביום אחר. החלטתי להכין כרטיס מרשרש (shaker card). עשיתי אותו טיפין טיפין, קצת כל יום, במשך שלושה ימים, אבל סה"כ זה ממש לא הרבה עבודה, פשוט היו לי רבע שעה פה ורבע שעה שם עד שלתום נמאס מהמשחק התורן ואני מאד מרוצה מהתוצאה.

יש כאן שקף פשוט, שארית נייר של איימי טאן, מדבקה עם נפח וצ'יפבורד מנצנץ שעיצבה one little bird designs האהובה עלי גם בגירסה בת-המישוש, וספרת לבד מה- thickers הראשונים שקניתי אי פעם, אין לי מושג למה רכשתי דווקא את אלה... אבל הצבע היה בול מה שחיפשתי. ופייטים כסופים :)
כל כך התרגשתי למלא את הכרטיס ששכחתי לכתוב את סימן השווה כפי שמופיע בכותרת הרשומה, אז הכרטיס קצת פחות מגניב...אבל אני עדיין חושבת שהוא מוצלח למדי. 

נתראה בקרוב, העוקבים הוותיקים כבר יודעים שעוד מעט יגיע יום ההולדת של בועז ;)

שנתיים - האלבום

השנה החלטתי שאלבום שנתיים יהיה בסגנון project life, רק לא. כלומר, לעבוד עם "שמרדפים" מחולקים כמו של הפרוייקט, אבל התיעוד יהיה חדשי כמו שהיה בשנה הראשונה. ההחלטה הזו נבעה בעיקר מהצורך בדי הרבה מלל שיתעד את הכישורים וההתפתחויות החדשות בשנה, וזה נראה לי קשה להשגה בדף סקראפ רגיל. וגם, באיזשהו מקום, חשבתי שזה יהיה קל ומהיר יותר.

אז חשבתי... :)

היו כל מיני התלבטויות בהתחלה, האם כן עם "שמרדפים" או בלי, עם רקע או בלי, וכל מיני כאלה, אבל בסוף יצאתי לדרך. עשיתי מנוי לקיט חדשי של pocket scrapping שבאמצע השנה (ללא ידיעה מוקדמת מצידי) הצטרפה אליו אחת המעצבות הדיגיטליות האהובות עלי, paislee press, ובעזרת הקיט הזה, עוד כמה אוספים של כרטיסיות, ומלאי הקיטים הרגילים שיש לי, השלמתי את האלבום בסוף ינואר, בזמן לנצל את הקופון שקניתי בפיק-א-בוק (דרך מומלצת לבעוט לעצמכן בישבן היצירה, כשצריך).

באלבום יש כפולה לכל חודש, כפולות לשתי הנסיעות לחו"ל שהיו השנה, כפולה למסיבת היומולדת שעליה כבר שמעתם, ועוד דף פותח ודף סוגר, בודדים. זה הדף הפותח, שמספיילר את סוף האלבום. משעשעת את עצמי וגו'. הוא משלב שני רעיונות שרציתי שיהיו איפשהו באלבום - אותיות ש"תפורות" ישירות על התמונה, ותמונה על כל הדף שמחולקת לכיסי השמרדף.

ואלה חדשי השנה והכפולות השלובות בהם, לפי הסדר

כפולה של פורים

וחזרה לאפריל

נסיעה לפריז, לשם הצגת הפיציהו לחבריו של בועז

וחזרה ליוני

אמא לקחה את כולנו לבודפשט

אני חושבת שהאלמנט האהוב עלי בכל האלבום הוא הלב המנצנץ הזה עם פיסת הנייר השחורה שמונחים על התמונה בפינה הימנית למטה

זו הכפולה האהובה עלי באלבום, אפילו שהיא די עמוסה ומקושקשת. 

והכפולה הזו מלאה בתמונות שאהובות עלי מאד, מסשן שנתיימולדת.

זו כפולת המסיבה

וזה הדף שסוגר את האלבום. כל התמונות שבו צולמו בפלאפון. 

האלבום הודפס בגודל 28X28, וזו הכריכה הקדמית שלו

פיק-א-בוק לא מאפשרים לערוך את כל הכריכה האחורית של אלבומים בגודל הזה לעת עתה (אוף איתם), ולכן הלוגו של ספרי פיציהו מונח על הצד בקצה האזור שאותו אפשר לערוך. לא נהדר, אבל זה מה יש. 

ועכשיו הגיע הזמן לחשוב על הקונספט לאלבום של השנה השלישית. או לשקול להיות הפיראט הנורא רוברטס. אני פתוחה להצעות. :)

שנתיים - המסיבה

קרין, אני מקווה שאת כאן.

ביומולדת שנה לא השקעתי כל כך הרבה, כי זה יומולדת שנה. גם ביומולדת שנתיים לא הרמתי הפקה מטורפת, אבל תום כבר בהחלט מבין שיש משהו מעניין פה, והוא מבין מתנות, ויודע שמכבים את הנרות על העוגה, ושמרימים אותו בכיסא. וכיוון שהוא הולך לגן, לי היה זמן להשקיע קצת יותר בקישוטים ובמחשבה. לא התפרעתי יותר מדי, רק קצת. מספיק בשביל לחייך בסיפוק בסוף הערב.

כשחשבתי על הקישוטים, החלטתי על צבעי הקשת. כדי שזה ייראה אחיד פחות או יותר, החלטתי על נקודות בצבעי הקשת. וזה מה שיצא -

הכנתי באנר גדול משאריות קארדסטוק ושבלונה של אותיות, ואליו הדבקתי גרלנדות של נקודות בצבעי הקשת מקאנסונים (קניתי פאנץ' בגודל שכבר היה לי ופאנץ' אחד קטן מדי (ועל הדרך גם פגשתי את חתולי), ולכן בסוף גודל אחד של עיגולים נגזר ידנית...)

השולחן כוסה במפה לבנה ועליו צלחות עגולות בצבעי הקשת שנקנו באיקאה והן רב פעמיות, ובדליים הלבנים יש סכו"ם שגם הוא מאיקאה באותם צבעים.

עוד היו על השולחן קנבס עם תמונות מכל השנה (תמונה מכל חודש, גם השנה המשכתי במסורת החודשולדת) וספרה 2 ששימשה לצילומי גיל שנתיים.

הנה מוגלי בודק את העיצוב

פאנץ' במבי החדש של נתנאלה שימש ליצירת פתקיות המפרטות מה יש לאכול, בשפת פיציהו. שפת פיציהו מתקדמת בצעדי ענק, ותוך שלושה חדשים מרגע שהתחיל בשטף דיבור חדש הוא כבר מטה זכר/נקבה יחיד/רבים והווה/עבר/עתיד, והחודש הוא למד לדבר בציווי בצורה כמעט מושלמת, אז היה לי ברור שאם לא השנה אשתמש בטריק הזה, בשנה הבאה זה כבר לא יהיה רלוונטי.

גם העוגה שמרה על הקו המשותף (או הנקודה...). בפנים יש עוגת גזר.

ועד כאן מסיבת גיל שנתיים. בפרק הבא - אלבום גיל שנתיים :)