חתונה גירית

היום רשומה קצרה אך מלאת שביעות רצון. זה הכרטיס שהכנתי לחתונה של חברתי הטובה רוני, בהשראת הטרנד הגירי שמשתולל בחוצות.
קארדסטוק שחור + אדום, אבקת הבלטה לבנה, דיו לבן, ועפרון לבן פשוט. החותמות הן תערובת של PTI, קלי פרקי, ו- simon says stamp, ועבדתי עליו בערך שש שעות (מתוכן שעתיים וחצי על תכנון מרחבי של הכיתובים ;)

מבט מקרוב על הכיתובים

ועוד יותר מקרוב

נכנס למעטפה

וכך הוא נכנס לתיבת הצ'קים - כי ברור שגם המעטפה זכתה לטיפול - מקדימה 

ומאחור (הכיתוב שם זה בגלל שרוני קוראת לי מיצ, מסיבות ברורות אני מניחה, ואני מכנה אותה בייב, כי היא קטנה ממני ב- 5 שנים. ברגע שראיתי את החותמת הזו ידעתי שהיא שייכת לשם), עם סרט בצבע שתאם את תמונות ההשראה שראיתי בלוח החתונה של רוני בפינטרסט

שיהיו לכם שנים רבות של אושר, ושנתראה לא רק בשמחות במהרה בימינו וגו'. :)

ליצור למגירה

את המגירות המעוצבות האלה התחלתי לתכנן אי שם בדצמבר. 2010. כלומר חצי שנה לפני החתונה. במקור התכוונתי להכין אותן כמתנה לראש השנה לשתי המשפחות שלנו - מגירה לכל זוג הורים.
אבל כשראש השנה התגלגל והגיע הרגשתי מאד לא טוב ולא הצלחתי לסיים את הפרויקט.
אמרתי לעצמי נו טוב, ניתן אותן במתנה לסוכות. אבל אז העין שלי החליטה לעשות צרות וביליתי את החג בהתרוצצות במסדרונות בית החולים קפלן.
סיכמתי עם עצמי שהן יהיו מתנת פרידה זמנית, ואתן אותן בארוחת הערב המשותפת שאמא של בועז ארגנה יומיים וחצי לפני הטיסה שלנו. אבל שוב - התרוצצות בבית חולים, אריזות עד הרגע האחרון, ניקוי הדירה לקראת העזיבה (ואף מילה על בעלות הבית כי לא מדברים ככה באינטרנט), ושוב לא הספקתי. והאמת, גם לא היה לי מצב רוח.
בטיסה אמרתי לעצמי שנשלח אותן לכבוד היומולדת של אמא, בדצמבר. היא בוודאי תשמח לקבל מתנה יצירתית מבתה הרחוקה.
אבל הקופסאות בוששו לבוא.
והנה, הן כאן. והמגירות שלי הוצאו מעטיפת הפיג'מה שלהן, שלחתי תמונות לפיתוח, וסיימתי אותן. וזה לקח רק שנה וחדשיים!

אז הנה מגירה מספר אחת

ותמונות פרטים

ומגירה מספר שתיים

ועוד קצת תמונות פרטים

וגם כרטיסונים קטנים, למקרה שמישהו יחשוב שלא אנחנו שלחנו את המתנה הזו, שבה יש תמונות שלנו מהחתונה...

עכשיו רק צריך ללכת לדואר.

שוויץ

**בלוגר עשו שינוי מעצבן באופן שבו תמונות מוצגות. כדי לראות תמונה בגודל נורמלי, לחצו עליה בעזרת לחצן ימני, ובחרו בפתיחה בחלון/לשונית חדש/ה. מעצבן, אני יודעת. מקווה שהם יתעשתו בקרוב**

אין יותר מדי חדשות, מחכים לכל מיני טפסים וביורוקרטיה, אני מנסה קצת לעודד את עצמי. אז היום נשוויץ קצת בכמה דפים מהאלבום (עשיתי שתי גירסות שונות מעט לכל זוג הורים, יתרון כשעושים את זה לבד). 

נתחיל בדף של שלב האיפור

דף השמלה שלי במלואו

(כן, יש גם דפים שמוקדשים לבועז, ואפילו לא מעט, אבל הם לא יעלו כאן. מי שרוצה מוזמנת לבוא לעלעל באלבום, יש לכן זמן עד סוף אוקטובר ;)

קצת צילומים זוגיים, מה שקוראים בפורום "מקדימים"

קצת מקבלת הפנים (אני לא מעלה דפים שיש בהם בעיקר פרצופים של אנשים אחרים, ותאמינו לי שאני עושה את זה בצער כי הצלם שלנו ממש טוב בזה)

שני דפים מייצגים משלב החופה (טשטשתי פנים של אנשים אחרים)

דף שמוקדש לריקוד שלנו ביחד

זה מה שמותר לי להראות בינתיים ;)

קיבלתי מחמאות מהאנשים שעובדים בבית הדפוס, היה נחמד לשמוע שהם נהנו לראות משהו שחורג מהנוף שהם רגילים אליו.

את הכריכה של ההורים אמא ובועז בחרו, אני התעקשתי לבחור את הכריכה לעותק שלנו, ואני ממש מרוצה מאיך שהיא יצאה, אז צילמתי מלא תמונות שלה :) היא בהחלט יותר יפה במציאות. שוב, מוזמנות וגו'.

תודות

אני עובדת על האלבום שלנו, סופסוף. תהליך  מעניין של להשאיר את הדפים כמה שיותר נקיים אבל עדיין מעניינים, עדיין עם איזשהו ערך מוסף מעבר לתמונות עצמן. מצד שני, בלי להאפיל על התמונות, ולהשאיר מספיק מקום ליופי שלהן.

אחרי כמה ימים רצופים החלטתי לקחת הפסקה מתמונות של עצמנו ולעצב שני דפים של 30X30 שיישלחו בתור תודות לצלם ולדי.ג'יי.
ראשון הדף של הדי.ג'יי שלנו. טשטשתי קצת את הפנים שלו כי אני יודעת שהוא לא אוהב ששמים תמונות שלו שהוא לא יודע מהן.

והדף שעיצבתי לצלם שלנו, שנלכד בעין העדשה של הצלם המתלווה במהלך הערב. הדף הזה בנה את עצמו תוך פחות מחצי שעה, כולל שינויים והזזות, ואני ממש ממש אוהבת אותו.

בקרוב אולי תקבלו כמה הצצות לאלבום ההולך ומתגבש :)

קיטים: storyteller של onelittelbird ו- paislee press
focal point של onelittlebird
abide של onelittlebird
awakenings של Taylormade, Ida & scarlet heels
eastbourne של paislee press ו- kathryn wilson
her personality של kim de smet

פוסט חתונה

ובכן, מה שלא מספרים לכם, ילדים, זה שהעבודה לא נגמרת אחרי החתונה! צריך לסנן כמעט אלפיים תמונות, להקטין, לשלוח לחברים את מה שרלוונטי אליהם, לשלוח תמונות לקייטרינג, לגן, למאפרת, למעצב השיער, לכתוב ביקורות על כולם, להכין קרדיטים, להתחיל לעבוד על האלבום; ובין לבין להמשיך ללכת לעבודה, שם יש לי נחפפת חדשה, ולטפל בפירור של חתול שבועז מצא צורח באמצע הרחוב... אה, וגם כמה חברות שלי ילדו/בדרך ללדת.
אבל, קרין איימה על חיי, אז אני מעלה גם פה תמונות מהחתונה :)
לא אפרט את כל מה שיש לי להגיד על כל מי שהקיף אותנו. מי שמתעניינת בחפירות באופן מיוחד, מוזמנת כלאחר כבוד אל הקרדיטים שלי בפורום חתונות בתפוז.


אז היום התחיל לא מאד מוקדם בבוקר, עת בועז ואני הלכנו לארוחת בוקר במאפייה ברחובות (צרפתית, אלא מה?) לפני כן, עברנו בחנות הפרחים הקרובה כדי לקנות לי את הפרחים לזר, שכמובן הכנתי לעצמי 10 דקות לפני שהייתי צריכה לצאת...

משם המשכתי אל בית הוריי, שם חיכה לי כבר מעצב השיער, יאיר דניאל. ככה, פחות או יותר, נראיתי כשהוא התחיל לעבוד (את התמונה צילם חבר של אחותי)

כשהוא סיים נראיתי ככה (את כל התמונות מכאן והלאה צילם שחר דרורי המוכשר כשד)

כמה שעות טובות אחר כך, הגיעה יעל דרוקמן, המאפרת. זוכרים איך נראה הפרצוף שלי? הנה מה שיעל עשתה לו -

והתוצאה הסופית

לקראת סוף האיפור בועז הגיע גם. כאן יאיר מוודא שהכל בסדר עם השיער שלי לפני שאני עולה להתלבש

והנה השמלה יורדת במדרגות.

חברה טובה שלי טוענת שחתונה היא בעצם מסיבה גדולה לכבוד שמלת הכלה שלך... ;)]
את השמלה עיצב ארז עובדיה, כנראה אחד האנשים היחידים שהיו עומדים בסטנדרטים הגבוהים של סבתא שלי ז"ל (שהיתה תופרת בימים שעוד לא המציאו את המילה "מעצב").
במקור על השמלה היתה סיכה עגולה וגדולה יחסית בגוונים של כתום וזהב, שלא כל כך התחברתי אליה. הבאתי לארז תליון שהפכתי לסיכה (קניתי באטסי) ותפרו לי אותה לשמלה.

משם יצאנו למה שנקרא מקדימים. לבקשתו של בועז, אני לא שמה תמונות שלנו שבהן אפשר לראות את הפרצוף שלו, אז תאמינו לי שהוא יפה ושיש עוד מלא תמונות יפות, ומי שרוצה מוזמנת לעלעל באלבום שלנו לכשאסיים אותו ;)
הצטלמנו כמה תמונות על הדרך בגינה של אבאמא
אחר כך שחר לקח אותנו בדרך לפלמ"חים, למה שהוא קורא "חירבת אל נרקומן". אני אוהבת את הקונטרסט החד בין איך שאנחנו נראים לאיך שהמקום נראה.

כאן אפשר לראות את הנעליים, אחד השלבים היותר סיוטיים בדרך לחתונה. קשה מאד למצוא בחורף נעליים שאינן לבנות/שמנת/זהב, ושאינן בצבעי חורף מדכאים של כחול חשמלי, שחור, אפור או חום. למעשה, החיפוש ארך כל כך הרבה זמן שכבר התחלתי לחלום בלילות שאני מודדת נעליים... יחי קליגולה

ועוד כמה תמונות בפרדס הקטן שבכניסה לגן האירועים

בסוף הצטלמנו עוד מספר תמונות בתוך הגן, עם פלאש חיצוני. דווקא את התמונות האלה אני פחות אוהבת. ומשם - לצילומי המשפחות. כמו שקרין אמרה בזמנו, בהחלט מומלץ, ובזכות זה יש לכם תמונות של הקשת שהכנתי לאחותי

ושל התכשיטים של אמא

ועוד תמונה שאני אוהבת שלי עם אחותי

החתונה היתה ב"הנחלה" בבית עובד. מקום מקסים, פתוח לחלוטין, שרוב האנשים לא מכירים בכלל וחבל.

עבדנו עם הקייטרינג של המקום (עלי דפנה) והמעצבת שלהם (ענבל), שגילתה כלפיי סבלנות רבה ;)
לא הוספנו שומדבר על העיצוב הבסיס למעט התפוחים על השולחן, כי בועז לא רצה פרחים.
כדורי הנייר שלי מקרוב

והפתקים מחכים שיבואו לקחת אותם

המתנות לאורחים גם מחכות

תמונה משלב קבלת הפנים שאני אוהבת (למי שמתלבט, אין מה להתלבט. אל תוותרו על להיות בקבלת הפנים)

אנחנו בדרך לחופה, השיר שליווה אותנו היתה הדקה וכמה שניות הראשונות של be your husband, במקור של נינה סימון, בביצוע א-קפלה של ג'ף באקלי (אגב, בועז הציע לי נישואין ביום השנה למותו).

סיפור מצחיק: בעוד אנחנו צועדים לנו ברוב רצינות אל החופה, מישהי רצה אלי, תפסה לי ביד, וצעקה לעביר דברים תוך שהיא הולכת אחרינו חצי הדרך לחופה. לא היה לי מושג מי זו, ורק אחרי שקיבלנו את התמונות עשיתי חקירה כדי לגלות במי מדובר, ועדיין אין לי מושג למה היא חשה צורך לעשות את זה. זה היה *מאד* מוזר.

הטקס עצמו היה אזרחי לחלוטין, והנחה אותו דוד שלי. את התוכן כתבנו שלושתנו יחד, והוא כלל הקדמה קצרה אך משעשעת, ואחר כך ברכות של הורים, אחים וחברים. אחר כך בועז ואני הקראנו כל אחד את ההתחייבות שלו, שכתבנו כל אחד בעצמו, והחלפנו טבעות. את סוף החופה סימל השיר starlight של muse.
בתמונה הזו אפשר לראות את העגילים שלי

ובתמונה הזו את הצמיד

וכאן אפשר לראות שלי ולדוד שלי יש הרבה מן המשותף (אגב, אצלנו בחופה עמדו הרבה יותר אנשים ממה שנראה - אני, בועז ודוד שלי כולנו מזל תאומים ;)

הטבעות שלנו נקנו באטסי, כמובן. הטבעת שלי מאותו צורף שיצר את טבעת האירוסין ואמורה להיענד בצמוד אליה כסט, והטבעת של בועז מצורף אחר אך מגניב לא פחות. נרשמה התלהבות בקרב הצלם והמאפרת שעצרו הכל כדי לבחון את השלישייה מקרוב.

הדי.ג'יי שלנו היה פיני דקל. איש נעים הליכות, רגוע, ומגניב לאללה. פשוט איש שכיף לדבר איתו. ראיתי אותו במהלך הטקס מקשיב וצוחק במקומות הנכונים, ראיתי אותו מרקד קצת בעמדה שלו במהלך הערב, בשאר הזמן לא שמתי לב כי היתיי עסוקה בפיזוזים :) אבל היה כיף ממש.
תמונה מהסלואו, לצלילי i'll remember you של ביורק (בועז בחר)

ותמונה ממש מגניבה מהריקודים

וזהו. קרין, אני מקווה שנהנית, ואיתך כל מי שהגיבה וביקשה שאעלה תמונות גם כאן. מוזמנות לראות את שאר 1700 התמונות :)

בינתיים הנה הצצה ראשונה לאלבום שאני מעצבת, הדף הזה מוקדש לשמלה שלי (האיור שברקע הוא הסקיצה של ארז, שקיבלתי ממנו כשבאתי לקחת את השמלה). הקו השחור רק מסמל את גבולות הדף ולא נמצא שם באמת.

יאללה, אני הולכת לסיים את ההחלפה שלי.