עניינעץ

לפני מספר חדשים עלה במוחי, לראשונה, רעיון להחלפה.
הזדרזתי להציע אותו בקומונת צומת צבעים, לפני שמישהי אחרת תחשוב עליו גם...
החלפת פינטרסט.
למי שלא מכירה את האתר (הממכר), פינטרסט מאפשר ליצור מעין לוחות וירטואליים, שמורכבים מתמונות וקישורים לאתר מהם נלקחו. אפשר להשתמש בו כדי "לנעוץ" מתכונים שתרצו לנסות, תמונות יפות שנתקלתם בהם, רעיונות לעיצוב הבית, פרויקטי מלאכת יד, או כל דבר אחר העולה על רוחכם.
במסגרת ההחלפה, כל משתתפת התבקשה ליצור לוח השראה עבור ההחלפה, לפי ראות עיניה. לאחר הגרלת הזוגות, כל משתתפת התבקשה להשתמש בלוח ההשראה של המקבלת שהגרילה כנקודת מוצא ליצירה - בין אם כהשראה למדיה, לחומר, לפלטת צבעים, לנושא מסוים, או האווירה הכללית של הלוח.

אני הגרלתי לעצמי את שמים ירוקים. הלוח שלה היה מאד... שמים ירוקים. אני חושבת שהייתי מנחשת שהוא שלה גם אילולא ידעתי למי הוא שייך.
[האמת, שאני חושבת שכל הלוחות ייצגו נאמנה את מי שיצרה אותם, מה שמאד הגניב אותי לראות]
נתתי ללוח זמן לשקוע, או לחלחל, או לעבוד לבד. וגם שוטטתי קצת בלוחות האחרים של שמים, מודה ומתוודה. סתם מתוך סקרנות :)
ובוקר אחד התיישבתי והתחלתי לעבוד.
זה היה תהליך מעניין, כי התחלתי בלי "קונספט" מוגדר, בניגוד לבדרך כלל, אלא עם רעיון של להכין מחברת שתשמש לסקיצות, או לרשימות מכולת, או כל שימוש אחר שיתאים, והתכוונתי לשבץ בה פה ושם דפים מעוצבים.
התחלתי מהדף הזה, שמופיע ראשון בין הדפים המעוצבים במחברת, בהשראת היצירה הזו שהופיעה בלוח של שמים. ההשראה כאן לא ויזואלית בכלל, יצאתי דווקא מהכותרת שלה והפלגתי למחוזות אחרים. אני קוראת לדף הזה "never was a cornflake girl"

יש עליו הרבה פרפרים שפינצ'צ'תי מדף זהה לדפים מהם הרכבתי את המחברת, ומקום לעוד אחד ש"ברח".

ואח"כ גירד לי בידיים, אז השתמשתי בחותמת החדשה שלי, על רקע שנצבע בקופיקים בלי הרבה טכניקה. ואז הוספתי לה מסגרת מסביב כדי להסתיר את השוליים של צביעת הרקע. ואז הוספתי לה גם חוט ו"מסמר". ואז זה כבר קצת נראה לי גלריה. ומכאן בעצם התחיל להתגבש הקונספט שלי, והדף הזה הוא הראשון שקיבל כותרת, "when i'm done shaking i'll be simple"

ומשם עברתי לדף הבא, בהשראת שריר הלב מהלוח, מחווה קטנה לשיעורי הפיזיולוגיה שלי באוניברסיטה. הוא צויר בעפרון פחם שסחבתי מבועז, טושטש והוצלל עם מקלון אזניים, ואח"כ טפטפתי עליו סירופ פטל. שמסתבר שלא מתייבש בכלל, אז ציירתי את הלב שוב, ואז התזתי עליו תה, ועברתי על הכתמים בטוש אדום. low-tech זה כאן. הדף הזה, שמהווה את אמצע (לב, הה) המחברת, קרוי "where'd you put the keys, girl?"

הדף הבא בתור נעשה בהשראת קולאז' הרוזמרין. אהבתי מאד את הרקע שעשוי מחתיכות נייר שמונחות על הבסיס, וגם את השרבוט הרוזמריני. זו האינטרפרטציה שלי, עם מגוון שאריות נייר לבנות יותר או פחות, החתמה של סביון על נייר פרגמנט, ו"צלקת" שתפורה בחוט שחור בשביל הדרמה. קוראים לו "the pressure has been all mine", והוא הדף המעוצב האחרון במחברת.

בדף האחרון שעיצבתי, שנוצר בהשראה (מרוחקת, יש לציין) של היצירה הנ"ל, המשכתי להתפרע לי (מה לעשות, גם כשאני מתפרעת אני שקטה) עם נייר שיישנתי באמצעות תה ודיו חום. החצוצרן נגזר מתוך גלויה שמפרסמת הצגת תיאטרון חדשה בסן פרנסיסקו, ושרבוטים משונים שלי, בהשראת היצירה הזו שהופיעה בלוח. מאד אוהבת את התוצאה, וקראתי לה "i know i planned it like a battle".

אח"כ הוספתי עוד דפים ריקים
וגם כריכה עשויה קראפט, ועליה נייר שקוף עם פרפרים של hambly (אני חושבת), ושארית נייר מהרקע שיצרתי בקופיקים. החלטתי להוסיף גם שם משפט, "i leave pieces of paper, pieces of myself, along the way", כי הוא מאד התאים לי שם. וגם קליפס אחד מחנות משרדית.

בסופו של דבר, אני חושבת על המחברת הזו  כעל תערוכה ניידת. אפשר להשתמש בדפים האחרים שלה ליצירות מוגמרות, או לסקיצות של יצירות שטרם הותחלו, או לרעיונות. וגם רשימות מכולת זה לגמרי בסדר...
לא רציתי להוסיף את הכותרות בפנים כי זה נראה לי מעצבן מחד, ותופס מקום על דפים ריקים ששמים יכולה לנצל לשימושיה מאידך, אז יצרתי "תכניה" ל"תערוכה", על בסיס של שני "כרטיסי כניסה" שהחתמתי

בפנים יש רצועת נייר ארוכה שקיפלתי והדבקתי לצד הפנימי של כרטיסי הכניסה, ועליה רשומים שמות הדפים, וגם כותרת ראשית - reflections of  a sound, כי כל הכותרות וגם המשפט שמופיע על כריכת המחברת הם משירים ששמעתי תוך כדי עבודה, והוסיפו גם הם להשראה.

ולאחר מכן נפניתי לעצב "כרטיס ברכה" שיתלווה אל ההחלפה, כמיטב המסורת. התחלתי עם קופסת פח של Altoids, סוכריות מנטה מקומיות. אחרי שרוקנתי אותה ושטפתי אותה, ציפיתי אותה מבחוץ ומבפנים בניירות מדוגמים אבל עדינים. יצרתי כעין וילון של תיאטרון מנייר מדוגם שיש עליו דוגמת קטיפה שלי הזכירה וילון או ספה של פעם, והצמדתי אותו לתחתית הצד הפנימי של הקופסה.

מאחורי הווילון הטמנתי את ה"תכניה" שלי, ובצד השני של הקופסה הוספתי הקדשה (שמים, אני מקווה שאת לא נזקקת למשקפיים עכשיו...)

וככה היא נראית מבחוץ

זו היתה החלפה ממש ממש כיפית, שהוציאה אותי למקומות אחרים לחלוטין ממה שאני רגילה, ואתגרה אותי מאד.  אני כבר חושבת על רעיונות חדשים :)

nobel cuisine

הבלוגולדה סגורה!
תודה לכל מי שלקח חלק, שמות הזוכות/ים יפורסמו בעוד יומיים-שלושה, תלוי במצב הרוח של החתולים.

היום הבאתי איתי את הדף הראשון בספר הבישול שלי! טוב, לא שאני כותבת ספר בישול, כמובן, אבל מאז שאנחנו כאן התפקיד העיקרי שלי (חוץ מלשעשע את החתולים) הוא להכין ארוחת ערב. ומכיוון שאני לא אוהבת לחמם אוכל (וגם אין מיקרו, אבל לזה אנחנו כבר רגילים מהארץ) אני בעצם מבשלת כל ערב.

התחלתי מתיקייה במועדפים אבל היא תופחת לאט לאט בדברים שאני רוצה לנסות, ודי בהתחלה הבנתי שאצטרך דרך מוצלחת יותר לשמור את המתכונים שיצאו טובים במיוחד, ולכן החלטתי לייצר לעצמי ספר בישול. מה טוב שגם קיבלתי קופון לספר סטייל לופה האמריקאית (שנקראת פה shutterfly) יחד עם הבמבוק המגניב שלי, אז בכלל.

זה הדף הראשון, התחלתי איתו כי בניגוד למרבית התמונות שמצולמות עם פלאש בגלל שארוחת ערב אוכלים... בערב, וכאן מחשיך כבר בחמש, את התמונות של הקינוחים אני מצלמת באור יום טבעי  ויפה, אז הן יוצאות מוצלחות יותר, וזו יצאה ממש נחמד. גם הדף נחמד :) אני מתלבטת אם להשתמש באותו פונט בכל הדפים או לא, אבל מניחה שזה יחליט את עצמו תוך כדי עבודה.

(וכן, עקבות הנמלים הקטנות האלה זה הכתב שלי, בגודל אמיתי).

והכותרת זה בכוונה, אני יודעת שלא ככה כותבים את זה, המצאתי אותה כשחזרתי מהקניות ואמרתי לבועז שלדעתי האנשים שהמציאו את השום הכתוש הקפוא של דורות צריכים לקבל פרס נובל על העניין הזה... nobel cuisine :)

עוד פרידות

הדבר האחרון שהספקתי לסיים לפני הנסיעה היה מתנת פרידה לחברים מהעבודה. נהוג אצלנו לעשות מפגש פרידה חברתי של כל ה"ילדים" בעבודה כשמישהו עוזב. המפגש שלי יצא יום לפני הטיסה, מסיבות לוגיסטיות שלא היו קשורות אלי, ולקח לי הרבה זמן להחליט איזו מתנה אני מכינה, כך שהתחלתי להכין אותה כבר בתוך כל הלחץ והתיזוזים.
אצלנו בעבודה יש אמא חלופית לכולם, שבלעדיה המקום הזה על כל יושביו היה קורס. בין שאר הדברים, היא מנהלת רשימה של ימי ההולדת של כל מי שעובד במחלקה, בערך 10 שנים אחורה, ותמיד מתקשרת לאחל מזל טוב. מכיוון שאף אחד אף פעם לא עוזב את הרשימה הזו, היא כבר מתפרשת על יותר משני עמודים של וורד, וכבר לא נראית טוב על הקיר שעליו היא מודבקת בגלל האורך. אז אחרי הרבה מחשבות והתלבטויות החלטתי להכין לוח עד שיחליף את הרשימה הזו.

בכל חודש ציירתי לבד קווים ותאריכים (וכן, זה יצא עקום ובכתב קטן, אחרת איך ידעו שאני הכנתי את זה?)
והוספתי חותמת שצבעתי בקופיק.
חודשים נבחרים (סליחה על איכות התמונות, צילמתי בלחץ של זמן והמיטה זה בערך הרהיט היחיד שנשאר לצלם עליו) –

ובחודש דצמבר חתול כחול (אפור), כדי שיהיה ברור שאני הכנתי את זה!

ועטוף לפני מסירה

כמו תמיד, האנשים הם מה שמתגעגעים אליו כשעוזבים, ואני בהחלט אתגעגע.

זכרונות

מה שלום כולן?
אני כבר בברקלי, בדירה שמצאנו ושכרנו תוך שלושה ימים וחצי. אינטרנט עדיין אין, אז הרשומה הזו מתפרסמת באדיבות אחד השכנים. חמרי היצירה שלי יצאו לדרכם השבוע, אז הם אמורים להגיע איפשהו לקראת ינואר 2012...
הימים לפני הנסיעה היו עמוסים בואכה מוטרפים, לצד האריזות גם הסתובבתי הרבה בבית חולים לצערי (לא לדאוג, הכל בסדר לעת עתה) ולכן זמני המועט הצטמצם גם ככה.
בינתיים די נחמד פה, העיר קטנה וצבעונית למדי, שקטה יחסית, ומזג האוויר נעים במשך היום. בלילה ובבוקר מוקדם קר מאד.
אחד הדברים שהיה חשוב לי לסיים ולמסור לפני הנסיעה היא מתנה לחברתי הטובה רוני, שיומולדתה חל באמצע אוגוסט, אבל להגנתי ייאמר שנפגשנו מאז פעם אחת בצורה לא מאד מתוכננת אז לא יכולתי לתת את המתנה קודם לכן...

מכיוון שמאד מצא חן בעיני סט הגלויות שהכנתי במסגרת החלפת ספר, החלטתי לצרף גם למתנה של רוני סט כזה. ומכיוון שאני אוהבת לתת לרוני מתנות עם תמה מרכזית, אז התמה הפעם היתה להזכיר לה אותי. אכן, תמה אגואיסטית משהו ;)

בשביל הזכרון לטווח קצר, רוני קיבלה שתי קופסאות של עוגיות. לא אני הכנתי, כי התנור עבר כבר לאחסון, אבל זה ישאיר טעם טוב אחרי שאסע.
בשביל הזכרון לטווח בינוני, רוני קיבלה את סט הגלויות המדובר. ביקשתי ממנה לשלוח לי רשימה של שלושת הספרים ושלושת הסרטים האהובים עליה ביותר, ומתוכם ליקטתי משפטים ועיצבתי גלויות. בחלקן שמרתי על העיצוב מהסט הקודם כי הוא התאים לי גם לכאן (וכי בכל זאת, הרבה זמן לא היה לי), ועבור חלק עיצבתי רקע חדש לגמרי.

 שלא במתכוון כנראה, כל הספרים שרוני בחרה קשורים איכשהו לחברות בינינו; girl, interrupted שרוני הכירה בתור סרט ואני קניתי לה את הספר והכרחתי אותה לקרוא אותו (אחד הספרים האהובים ביותר עלי, ולמי שלא קראה אותו אני ממש ממליצה, הוא הרבה יותר טוב מהסרט), the long way down של ניק הורנבי, עוד סופר מומלץ שהכרתי לה, ו- the perks of being a wallflower המקסים, ספר שתרגמתי כמתנת יומולדת לרוני כשהגיעה לגיל 18, ואפילו עיצבתי כספר אמיתי עם כריכה והכל (מכוערת, ובכל זאת).
עוד בסט ציטוטים מהסרטים השעות (the hours), ושמש נצחית בראש צלול. בסרט השלישי לא השתמשתי, גם ככה היה לי קשה לצמצם את מספר הציטוטים.
הגלויות הודפסו גם כאן כתמונות והודבקו על קארדסטוק לבן, ונארזו באותו אופן כמו הסט מההחלפה, כי האריזה גם היא מאד מצאה חן בעיני.

בשביל הזכרון לטווח ארוך, אין טוב יותר מחוש הריח. אז קניתי לרוני כרטיס מתנה לחנות סבונים באטסי, שעושה סבונים עם ריחות ממש מיוחדים בשילובים שנשמעו לי מעניינים ומתאימים לטעם של רוני. הכנתי לה כרטיס מתנה במעטפת עד שיגיע כרטיס המתנה האמיתי מארה"ב. תסלחו לי שלא צילמתי את החלק הפנימי של האריזה, היו בו הסברים על המתנה כולה ועל הסבונים בפרט.
ככה נראתה המתנה הארוזה

מבט מקרוב יותר

מארז הגלויות וכרטיס המתנה העטוף

והוספתי גם מחברונת מגניבה, רוני ואני החלפנו בחיינו כתריסר מחברות לפחות

נתראה ברשומה הבאה!