8.11.08

מחכים לגודו

אני מכריזה על הרגל חדש - בימים שבהם אפספס פוסט, יופיע ציור פחם כפיצוי. וכיוון שהיום התחלתי בנושא מתנות, יופיע כאן ציור שנתתי במתנה. יש לא מעט כאלה, אז נתחיל דווקא ביוצא הדופן. הוא לא מוזיקאי ולא שחקן, כי אם מחזאי.

סמואל בקט.

הפנים שלו מתחננות להנצחה כך או אחרת - עיניים בהירות וחודרות (כמעט, אומר בשקט, מפחידות) שמציצות מתוך פנים חרושי קמטים, והכל מאד זוויתי ומחודד. את התמונה המקורית שאיתה עבדתי אפשר לראות כאן.

וזה מה שיצא -



הציור הזה מוסגר וניתן במתנה לחבר שלי, והוא משקיף גם על מי שנכנס לדירה וגם על מי שנמצא בסלון, מן המיקום האסטרטגי שלו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה