היום אני במצברוח סתווי לאחר שהקשבתי לטפטוף המים חלק נרחב מהלילה (איזה כיף שיש גשם ואז מה שלא באמת סתיו, מותר לי לחלום), אז היום כרטיס שלכת פרגמנטי. אני מאד אוהבת את הדוגמה של הכרטיס הזה, היא עדינה ורומנטית and yet יש בה משהו גיאומטרי וסדור. הנה גירסה אחת:

שהונחה על נייר משנה צבעים בגוונים סתוויים משהו. מי שיסתכל מקרוב יוכל לראות שגזירת האיקסים שלי (ידע חשוב לכל פרגמנטיסט) הולכת ומשתפרת לאורך הפס האמצעי - כן, זה הכרטיס שבו למדתי לגזור איקסים. הכרטיס הרביעי שהכנתי, כמדומני. כאן בחרתי בשוליים המשולשים שנותנים מראה דמוי מפית.

והנה דוגמה נוספת, מאוחרת יותר -

כאן על נייר בורדו, ושוליים מעוגלים בגזירה קשה יותר, שנותנים לכרטיס תחושה שונה מעט.

זהו להיום, שבת שלום, מבטיחה שמחר יהיו כאן כרטיסים לא מפרגמנט ולא מחרוזים :)

ידי מספריים

אתמול שוב לא היה זמן להשאיר כאן פוסט (עוד שישה עמודים והאלבום גמור!), ולכן היום שוב פחם; והפעם דמות פחות אזוטרית ויותר מוכרת לקהל הרחב - ג'וני דפ. התמונה הזו משכה אותי בגלל הצל המעניין שהאצבעות שלו מטילות על הפנים ובגלל קווצות השיער שמסתירות חלקים מהעיניים.

hours of fun

מכינה דפים דיגיטליים בקצב רצחני משהו לאור התקרבות תאריך היעד... אבל כאן נמשיך בקו הקולרים שהתחיל לפני זמן מה, והיום דוגמה יפנית קלאסית. הן נראות כמו שרשרת, אבל למעשה זה קולר, והן נראות הכי טוב כשהן צמודות. יש כאן שני חוטי ניילון ארוכים, שנשזרים זה בזה וכל אחד בעצמו בצורה חוזרנית שמזכירה קצת דוגמות קלטיות. זו הראשונה שהכנתי, והיא סרוקה כי עוד לא היתה לנו מצלמה דיגיטלית :)
(כבונוס מופיעה בתמונה גם טבעת מאותה משפחה)

נראה פשוט לא?

פשטות, כמו שרק היפנים יודעים, לוקחת זמן. במקרה זה - כחמש שעות למחרוזת. אבל, מגוון האפשרויות בשילובי הצבעים, בתליון הנוסף וכיוב', מוסיפים לה אלמנט של כיף. הנה עוד כמה דוגמות:

שושן צחור

אני חושבת שזו היתה מספיק מנוחה מהפרגמנט לעת עתה... היום כרטיס שכמעט ואין בו גזירות וחירורים, ומופיע עליו הפרח האהוב עלי - שושן צחור (למרות שאני אוהבת אותו גם בגירסה הוורודה המנומשת). זה כרטיס גדול ורבוע, כך שהציור במרכזו גדול למדי, והיופי שלו תלוי בעיקר במכשיר הבלטה מיוחד שנראה קצת כמו מקל הוקי, וקרוי על שמו, שיוצר הבלטה לא אחידה, אלא גרדיינטית - חזקה בצד שמתחילים בו וחלשה בצד הנגדי. זה הכרטיס הראשון שעשיתי עם המכשיר הזה, ומאז אני מאוהבת בו :) מאד אוהבת את הנפח שהוא נתן לעלים ואת המראה השמנמן שהוא הקנה לאלה שטרם נפתחו. כל ההבלטות כאן נעשו עם מקל ההוקי. ומעט חירורים וגזירות בשוליים.

הכרטיס הזה ניתן במתנה כתמונה בסופו של דבר.

לצאת מהקופסה

כאמור, השנה יש לאמא יומולדת עגול במיוחד, אז החלטתי להכין לה אלבום מעוצב שיודפס כספר בכריכה קשה.
לכן, כבר שבועיים אני חולמת על שכבות דיגיטליות, וקמה בבוקר ומשנה את הדפים מאתמול (אחד היתרונות שבאי-השימוש בדבק :) ומזיזה וחותכת ומוסיפה. סה"כ ממרבית התוצאות אני די מרוצה.
כל הכותרות של העמודים יהיו שורות משירים, כולל השם של האלבום, ואני משתדלת לא לעבוד בסגנון אחד אחיד אלא לגוון.

הכי "מחשבי" יצא הדף של רוסיה, אחד מני הרבה ביקורים:
התמונה הצבעונית אינה חתיכה מאותה תמונה, אבל צריך להסתכל די מקרוב כדי לשים לב לזה, שזה נחמד. כל התמונות שאמא לא מופיעה בהן צולמו על ידי אמא, חובבת צילום עם זווית התבוננות מעניינת על העולם. הכותרת כאן היא כמובן משיר של הביטלס.

דף נוסף שנראה די דיגיטלי הוא מהנסיעה שלה לפולין במסגרת פרויקט "עדים במדים", שמסיע אנשי צבא כמשלחת לבקר במחנות ולפגוש ניצולים. הכותרת כאן לקוחה מ"בתוך" של יעל טבת.
הרקע לקוח מתוך אחד הקיטים של punchy summer, והלוחית מתוך charmeuse. את השאר הכינותי לבד.

את הדף הזה הכנתי בהשראת הביצוע של גידי גוב ל"איזה אחלה עולם" (במקור what a wonderful world של לואי ארמסטרונג). הניירות כאן לקוחים מ- punchy summer, just for me ו- eau naturelle (כולל ה"סרט" שגזרתי), וכך גם העיגול המסולסל. ונדמה לי שגם הקישוטים... להוציא ה"חותמת" הכחולה בפינה, שהיא brush של ה- gimp (הגירסה החפשית, הלינוקסית, והמ-גניבה של פוטושופ).

הדף הבא הוא חלק מכפולת עמודים שבה בצד השני יהיו הגדרות של אמא כפי שנתקבלו מחבריה הטובים. התמונה הזו נורא מצחיקה אותי :) הדף מ- be spontaneous, הקישוטים מ- sable brule, just for me ו- punchy summer שהפכתי למברשת, וה- Layout בהשראת pencil lines.

את הדף הבא הכנתי הבוקר, והוא מסכם את הנסיעות של אמא למזרח הרחוק, עד כה. הניירות והסושי מקיט sushibar, והפתקית של douceheur hiver. האותיות לקוחות מה- promise collection (לא בצבע הזה במקור). הכותרת מהשיר המפורסם של alphaville.

אחרון חביב - הדף של החתולים. נייר הרקע הוא מ- garden grove, והקישוטים מ- just for me ו- a la faveur de l'automne. האותיות שאינן סגולות בכותרת הן מ- harvest spice (לא בצבע הזה במקור) ואת השאר עשיתי בעצמי. הכותרת מתוך השיר memory של אנדרו לויד ובר, שהולחן עבור המחזמר cats והוקלט אח"כ גם על ידי ברברה סטרייסנד, שאמא מאד אוהבת.
(מלמעלה - פיקסי, שמופיעה גם בבאנר שלי, פיץ, שנפטר לפני שנה וחצי מקריש דם בגיל שלוש וחמישה חדשים, ונמש במבט מהורהר במיוחד)

משהו להתגאות בו

נמשיך בטרנד ציורי הפחם שניתנו במתנה, והפעם - שתי דמויות מתוך הסדרה Queer as Folk. צויר במתנה לאותה חברה שמקבלת השנה את מארזי באפי. את התמונה המקורית שאיתה עבדתי אפשר לראות כאן, לראייה שלא רק חולצות מנצנצות לוקחות שעות של עבודה, גם חולצות משובצות זה לא הרעיון הכי חסכוני בזמן.

ללא כותרת

השרשרת של היום היא תוצאה של reverse engineering. בשיטוטיי באיביי רכשתי שמלה, ועל הבובה שעטתה אותה בתמונה היתה שרשרת כזו, בשחור. אז בשבת ישבתי עם כמה שקיות של חרוזים ואספקה של חומרי עזר (חוטי ניילון, טבעות חיבור, סיכות חיבור, וכו') והנדסתי אותה מחדש. היא מורכבת מהשחלה על חוטי ניילון של החלק העליון, והחלק התחתון התלוי עשוי טבעות חיבור וסיכות שכופפתי אחת אחת וחיברתי. הנסיון הראשון היה באדום (בשביל אמא) והשני בסגול (בשבילי, בתמונה) אבל בסופו של דבר לא ענדתי אותה עם השמלה כי היא היתה יותר מדי מגונדרת בשבילי.

היא קצת עקומה בתמונה, אבל על הצוואר היא נתלית כשהחלקים המתכתיים משתפלים מטה בצורה עגולה ויפה.

להתחיל מבראשית

לכבוד הרשומה השלושים (כלומר, חודש לבלוג), התחלות חדשות:

1. הכרטיס הראשון שלי בפרגמנט; עבדתי עליו קשה מאד. בעיקר על ללחוץ בעצמה המתאימה על כלי הבלטה, מפחד שהנייר ייקרע. מקרוב אפשר גם לראות שהגזירה שלי היתה מזעזעת (אין מה לעשות, יש דברים שצריך להתאמן עליהם). אבל אני אוהבת את הצורה שלו, שמזכירה לי מפיות מבית סבתא.

2. הכרטיס הראשון שלי לא מפרגמנט, לכבוד יומולדת של החבר. האותיות הן rub on, והפרפרים נוצרו באמצעות פאנצ' הפרפרים החביב עלי, ואלה החומרים היחידים שהיו לי באותו זמן (היסטוריה לא כל כך עתיקה). אפשר לראות כאן את חיבתי לפסים, פרפרים, וסגול. הכיתוב הודפס על נייר פרגמנט והוצמד לכרטיס באמצעות סרט אורגנזה סגול שלא רואים מספיק טוב בתמונה.

3. אין לי תמונה של התכשיט הראשון שהכנתי, אבל הוא היה בדוגמה הזו, מתאים ליד של ענקים, ואמא שלי מאד התלהבה ממנו. הצמידים האלה נראים לי היום גסים ולא יפים, אבל כולם צריכים להתחיל איפשהו...

4. ציור הפחם הראשון שלי, והדמות שציירתי יותר מכל - daniel johns, הסולן של silverchair. בנקודה הזו טרם גיליתי את נפלאות המפזר ולכן הצבע לא אחיד ויפה, וגם לפיקסטיב לקח כמה ימים למצוא את דרכו לתמונה, אבל זה עבר יחסית בשלום.

וזהו בינתיים. עכשיו יש התחלה של אלבום דיגיטלי, מי יודע, אולי היא תופיע כאן מחר...

אם יש לך שמש

הבוקר היה עגום למדי מסיבות מדעיות לחלוטין, והשמיים האפורים והחושך שנפל מוקדם מדי לא סייעו, אז אולי זה יעזור.

אמא שלי קוראת לשרשראות האלה "שרשראות שמש", כי זה מה שהצורה מזכירה לה. הן יושבות בדיוק על השקע הקטן שבבסיס הצוואר ומאד מחמיאות, לדעתי; רק צריך לדעת לבחור את הצבע הנכון לגוון העור. במרוצת הזמן הכנתי אותן כמעט בכל צבע אפשרי, אבל אהובות עלי במיוחד הכתומה, שעושה פלאים לעור בינוני-כהה, ואלה השקופות שעשויות מחרוזים מדהימים, שמסביב לחור ההשחלה שלהם יש אבקה, לא מנצנצת, אלא shimmery ("מבהיקה", מציע המילון) שמתפזרת לי על האצבעות בזמן שאני משחילה אותם, ואז אפשר לבהות בהם שעות.

בואי, שמש.

and now for something completely different

טוב, קצת.

היום בסגנון יותר ויקטוריאני/גותי. יש לי חיבה לקולרים על הצוואר המתאים. הקולר של היום פשוט יחסית - הוא בנוי על חתיכת בד (לא, אני לא תופרת אותה בעצמי) שעליו מורכבת קונסטרוקציה מדויקת של שרשרת, טבעות חיבור וחרוזי סוורובסקי בצבע שהתחשק לי באותו יום. וכשאני אומרת מדויקת אני מתכוונת לזה שאני סופרת את החוליות גם לפני וגם אחרי הגזירה ;)

מונח בתמונה על צווארה של דוגמנית הבית, אחותי הקטנה

we are family

היום במקום ציור פחם, פיצוי תכשיטי:

בעקבות חיטוטים נרחבים ומעמיקים בתמונות המשפחתיות על שלל סוגיהן (אלבום דיגיטלי ליומולדת של אמא קורם עור וגידים בימים אלה ממש) מצאתי עוד תמונות של הדוגמניות הקטנות שלי, והפעם בהרכב מלא ובתאורת לילה מחניפה. אז הנה משפחת הענפים.

אפשר לראות שהצבע של השושנים המודבקות יכול להפוך את השרשרת ליותר מעודנת או יותר דרמטית -

ושהטבעות שלי עדיין מאד מצחיקות כשהן עומדות בשורה -

אבל אולי רק אותי :)

born again from the rhythm

ג'ף באקלי היה אמור להיות היום בן 42.
לאנשים שמעריכים את המוזיקה שלו יש מנהג שכזה, ביום ההולדת שלו, להפיץ את שמעו ברחבי העולם. יש כאלה מהם שמחלקים דיסקים שהם מכינים בעצמם עם אסופת שירים, יש כאלה שמתקשרים לרדיו ומבקשים להשמיע שירים שלו, יש כאלה שמחלקים עלונים... זו תהיה תרומתי הקטנה השנה.

אהבתי השניה (אחרי המילים) היא המוזיקה. אחד הזכרונות הראשונים שלי הוא אני, יושבת על פוף אצל סבא וסבתא, ומקשיבה לבאך באזניות הגדולות של סבא. ממרומי כמעט-שלושים שנותיי, אפשר לומר שאני נוטה חזק לכיוון השירה הרציונלית, המהורהרת, התוהה.

ג'ף, לעומת זאת, הוא סבון. שוטף את כל הלכלוך של חיי היום יום, ומשאיר אחריו תחושה של טוהר ונקיון, ודפים חדשים. בעיני הוא והקול שלו היו תופעה חד פעמית, מטלטלת, והעולם עכור ועמום יותר בלעדיו.

הציור של היום נעשה על פי תמונה של merri cyr (שוב), ובעיני הוא מאפיין אותו יותר מכל, מין הפקרת העצמי למנגינה, בלי יותר מדי התחבטות באיך אחרים תופשים את העצמי הזה כרגע. וכן, אלה נצנצים על החולצה שלו. הם ועוד שלל פרטים קטנים (הלוגו של קלווין קליין על התחתונים, החוליות בשרשרת שקשורה למכנסיים, הברק של השיער) תרמו לכך שעבדתי על הציור הזה 9.5 שעות.

הציור הזה תמיד מזכיר לי אמירה שלו מפעם,

If you let yourself listen with the whole of yourself, you will have the pure feeling of flight while firmly rooted to the ground. Your soul can fly outward, stringed to your ribcage like a shimmering kite in the shape of an open hand

את התמונה המקורית שאיתה עבדתי אפשר למצוא כאן.

אם הצלחתי לסקרן מישהו, אז כאן תוכלו למצוא את -

שיר הנושא מתוך האלבום הראשון של ג'ף (והיחיד שיצא בחייו), grace

הביצוע היפיפה של ג'ף להללויה, של ליאונרד כהן (כן, זה הביצוע שרופוס ויינרייט עשה לו מחווה בפסקול של שרק)
ג'ף מבצע את calling you, במקור מתוך פס הקול של 'קפה בגדד'.

המשמר יעבור לנוח

קצת מנוחה מפרגמנט :)

יום ארוך לפניי אז היום רק כמה מילים קצרות -

להלן אחד משני בני הלוויה של מחרוזות הענפים שלי. אני אישית לא מאנשי הסטים, אבל זו היתה בקשה חוזרת בכל מיני אירועים, אז הכנתי גם טבעות תואמות. יש גם עגילים, אבל זה לפוסט אחר.

הן עשויות מאותו תיל ובטכניקה דומה, והשושנים מודבקות רק לאחר מכן.

הן התחילו, כמו לא מעט דברים שיוצאים תחת ידיי, בהרהור לשעת לילה מאוחרת, שמתחיל בדרך כלל ב"מעניין מה יצא אם...". למחרת התיישבתי עם גליל של תיל, חופן של חרוזים וכל מיני תכנונים, וניסיתי. באופן מפתיע, הנסיון הראשון יצא דומה מאד למה שראיתי בעיני רוחי, וכך הן נשארו.

משהו במראה הסופי שלהן מאד מאד משעשע אותי, אני לא בדיוק יודעת להסביר למה; אבל הן מאד חמודות כשהן עומדות בשורה אחת ליד השניה, וככה גם צילמתי אותן. בתמונה חסרות הכחולה והירוקה, שהיו עסוקות במשהו אחר בדיוק באותו זמן.

אמנון ותמר - הדור הבא

והיום - השיטה האחרונה שאראה לצביעה בפרגמנט, צביעה יבשה בצבעי עפרון. את השיטה הרטובה טרם ניסיתי.

בשיטה הזו יוצרים שכבות של צבעים שונים על פני הדוגמה, לקבלת אפקט שבעיני הוא מאד יפה. מי שיסתכל מקרוב יוכל לראות שהתחלתי משני העלים העליונים ולא ממש ידעתי מה אני עושה (את השיטה הזו למדתי לבד), וכשהגעתי לחלקו התחתון של הפרח כבר היה לי קצת יותר מושג. ובכל זאת, להגיד שאני מאסטר בצביעה אי אפשר.

(כזכור, אני לא אוהבת את זה)

מסביב יש דוגמה שמזכירה עבודות ויטראז' בצורתה, אבל בלבן, עם הרבה חירורים וגזירות, ומעט הבלטה במשיכה בפרחים, ועוד חירורים והבלטות בשוליים.

בדוגמה המקורית היתה במרכז הכרטיס הזה דבורה שחורה-צהובה צבועה בפינטורה, אגב...

you disappoint me, Mr. Anderson

המחשב שלי התנהג לא יפה אתמול, ולכן היום שוב יתפרסמו ציורי פחם.
והפעם - מתנה לאחי הקטן, שמאד נקשר לטרילוגיית המטריקס. הם תלויים בשלשה בדיוק בסדר בו הם מופיעים מטה, ועברו איתו מהחדר אצל ההורים לדירה השכורה שלו.
אני פחות מרוצה מהציור של ניאו כי אפקט הכדורים לא עבר כל כך טוב בפחם, אבל טריניטי יצאה טוב וסמית' יצא... סמית' :)

אל תנסו את זה בבית

לשמאלכם ניתן דוגמה לצביעה גרועה בצבעי פינטורה:

הסיבה שהיא כאן היא שאת הדוגמה הטובה שהיתה לי לא הספקתי לצלם, והדוגמה הנוספת לא מאפשרת לראות את הצביעה מספיק מקרוב.

הכרטיס הזה אינו מהאהובים עלי, בלשון המעטה.

(בניגוד לדוגמה הטובה שהיתה לי, קבוצת פרחים שצבעתי בגוונים של צהוב וכתום, עם פרפרים קטנים שהבלטתי והדבקתי בחזרה מפרגמנט כתום... אני מתגעגעת לכרטיס הזה. איך לא צילמתי אותו?)

הצביעה בפינטורה היא האיטית ביותר מבין הצבעים השונים; הפינטורה מתייבשת מהר יחסית, ויש להוסיף לה מים בצורה מדויקת על מנת שתתאפשר צביעה אחידה. בנוסף, יש לעבור על אותו שטח פעמים רבות כדי "לבנות" את הצבע - אפקט ייחודי ומעניין במראה המוגמר. הצבע מתייבש מעט מבריק, כאשר לא משתמר האפקט השקוף-פרגמנטי באזורים הצבועים.

אני מבטיחה לשפר את הרושם שהכרטיס הזה משאיר בחדשי החופש שלי.

אמנון ותמר

הכרטיס של היום נצבע באמצעות דיו טינטה. אלו צבעים על בסיס מים, וכאן כבר הורשיתי לבחור בעצמי את הגוונים :) אז כמובן שבחרתי בסגול.
בכרטיס הזה נעשה שימוש בשני גוונים שונים של סגול, אחד לכל פרח, גוון אחד של ירוק בעלים, וגוון נוסף, כהה יותר, עבור העורקים שעוברים בהם. הגוון הירוק ששימש בעלים ובגבעולים הוא זהה, ההבדל הנראה בצבע הוא תוצאה של הבלטה של העלים. הפרחים והניצן הובלטו בצורה לא מלאה, ב"משיכות" של כלי ההבלטה, ועל עלי הכותרת יש פסים דקים בטינטה מטאלית שמחקים את הדוגמה היפה של אמנון ותמר בטבע.
בנוסף, יש חירורים , הבלטות וגזירות מסביב, כמובן.

colour me blue

מהיום נתחיל בסקירה קצרה של סוגי הצביעה בפרגמנט, על פי הסדר שבו התנסיתי בהם.
בפרגמנט שיטת הצביעה היא זהה, ולא משנה באיזה סוג צבע משתמשים: טינטה, פינטורה, טושים, או עפרונות מים. תמיד תמיד ייעשה שימוש במים (למעט שיטת העפרונות היבשה, בד"כ), ומעט מאד צבע. הצביעה היא איטית,על שטחים קטנים בכל פעם, ובדפוס קבוע על מנת לא ליצור כתמים או לגרום לפרגמנט לקבל מראה גלי ולא יפה בשל כמויות מים/צבע גדולות מדי.
ראשון - צביעה באמצעות טושים.
זה היה הכרטיס השלישי שהכנתי בפרגמנט אי פעם, והמורה שלי דאז המליצה לעשות אותו כתמונה ולהשתמש בצבעים הדומים ככל האפשר לצבעים שהופיעו בחוברת ממנה לקחה את הדוגמה. לא בדיוק הצבעים החביבים עלי, אבל שיהיה...

הנה הוא צבוע






















וכאן הוא אחרי מסגור

מכל הלב

לבבות תמיד נראים לי משהו קצת קיטשי, בעיקר כשהם עגולים ומושלמים וסימטריים. אני מעדיפה לעשות אותם א-סימטריים ולא שמנמנים, או למצוא דרך אחרת לעשות אותם קצת יותר מעניינים, למשל ככה:
הכרטיס עשוי פרגמנט רגיל, עליו ציירתי לבבות, הבלטתי את קו המתאר שלהם וחוררתי מבפנים. בנוסף, ציירתי שלושה לבבות קטנים יותר, חוררתי אותם גם מסביב וגם מבפנים, והוספתי נקודה של טוש נצנצים באמצע כל פרח.
בצד יש הבלטה של לבבות קטנים, וחירור מסביבם (הדוגמה של הכרטיס הזה תואמה כך שתצא במקביל לכלי מחורר-הלב של פרגמנו, אבל לי אין אותו, ולכן החירורים מתעקלים להם אנה ואנה מדי פעם). אחרי החירור, גוזרים ופותחים את החלק העליון של הלב, ואז מכניסים בו "סרט" - פס מנייר פרגמנט בצבע אדום עמוק שמושחל בחירורים.
אח"כ מוסיפים חירור בודד בראש כל לב, וקושרים אותו לנקודה מתאימה באחד הלבבות הגדולים שעל הכרטיס. את כל העסק הזה מהדקים בסרט (או במקרה שלי, חוטי צמר מחליפי צבעים שאהובים עלי במיוחד) לבריסטול שמהווה רקע. במקור זה היה אמור להיות נייר פרגמנט, אבל אני לא חושבת שלהרבה אנשים יש דיו מתאים לכתוב את הברכה שלהם על הצד הפנימי של הפרגמנט + עט ציפורן, ולכן מעדיפה לעבוד עם בריסטולים רגילים, שבפנים הם בצבע לבן.
התוצאה הסופית משובבת לב (הה הה), במיוחד כאשר הכרטיס בתנועה והלבבות מתנועעים להם לכאן ולכאן.
אני מקווה שהוא גרם לזוג שקיבל אותו ביום חתונתם לחייך.

מחכים לגודו

אני מכריזה על הרגל חדש - בימים שבהם אפספס פוסט, יופיע ציור פחם כפיצוי. וכיוון שהיום התחלתי בנושא מתנות, יופיע כאן ציור שנתתי במתנה. יש לא מעט כאלה, אז נתחיל דווקא ביוצא הדופן. הוא לא מוזיקאי ולא שחקן, כי אם מחזאי.

סמואל בקט.

הפנים שלו מתחננות להנצחה כך או אחרת - עיניים בהירות וחודרות (כמעט, אומר בשקט, מפחידות) שמציצות מתוך פנים חרושי קמטים, והכל מאד זוויתי ומחודד. את התמונה המקורית שאיתה עבדתי אפשר לראות כאן.

וזה מה שיצא -



הציור הזה מוסגר וניתן במתנה לחבר שלי, והוא משקיף גם על מי שנכנס לדירה וגם על מי שנמצא בסלון, מן המיקום האסטרטגי שלו.

party time

חדשי דמצבר-ינואר הם מתקפה של אירועים אצלנו במשפחה - ארבעה ימי הולדת, יום נישואין אחד, ועוד שלושה ימי הולדת של המשפחה הלא-מיידית, וזה עוד בלי שנדבר על חברים.

הסנונית הראשונה מתרחשת דווקא בסוף אוקטובר, בו בת דודתי חוגגת יומולדת. יש לה חיבה גדולה לפיות, אז החלטתי לצרף למתנה שלה פיה שהיא תוכל לתלות על הקיר. על פי התדריך שקיבלתי, הצבעים החביבים עליה כרגע (היא בת 10) הם סגול, שחור ולבן. ניסיתי להצמד כמה שאפשר :) אבל מה לעשות שהלבן לא הסתדר לי כאן, אז התפשרתי על אפור עם טון מעט ירקרק וירוק עם טון מעט אפרפר.











על הקוביה הסגולה החתמתי כמה fluorishes ב- versamark, ואח"כ החתמתי עליה את הפיה בשחור. הפס בצד הוא מנייר ממש מקסים שקיבלתי במתנה מחברה, ועליו שלושה פאנצ'ים.






במקביל צריך לנסות להכין כרטיסים לכל המאורעות.

הכרטיס הכי מושקע השנה יהיה של אמא, לכבוד יומולדת עגול במיוחד, וכבר יש לי מושג איך הוא יראה, פחות או יותר (watch this space!), אבל אני מתחילה דווקא מאופציות ליום הנישואין של ההורים. אני מעדיפה להכין כמה רעיונות ואז להחליט מה הכי מוצא חן בעיני (לרוב אחרי הצבעה של שני שותפיי לדבר עבירה - אחי ואחותי). אופציה ראשונה כבר מוכנה -
בסיס קרם, ומעל שני גוונים של ורוד ודף שמצאתי בפנאי לי לפני כמה חדשים.

דבר אל העצים

היום באו לבקר שרשרות הענפים שלי; כאן, כמו בכל מקום, הן נהנות לתבוע תשומת לב.
הן עשויות בטכניקה של ליפופים שפיתחתי לי (ידוע לי שיש אחת כזו בקרב תכשיטנים, אבל לא למדתי אותה בשום מקום ואין לי מושג אם יש דמיון), ומה שכיף בהן זה שאפשר לעשות שימוש בכל סוג של חרוזים שרוצים. יש כאן גם חרוזי ונציה בגדלים שונים מעט, גם "עלי" מתכת, גם שושני פימו, גם חרוזים עם ציפוי פנינתה שטוחים וא-סימטריים, ועוד כהנה וכהנה.
אני מעדיפה להקפיד על חרוזים בגודל קטן יחסית כדי לשמור על העדינות שלהן. הכי אהובים עיל הם העלים והחרוזים העגולים הקטנטנים שאיתם אני מדמה שלישייה של פירות :)
מתחת לשושנה המרכזית לפעמים אני תולה חרוז/תליון נוסף, כמו בתמונה, ולפעמים לא.


כבר עשיתי שתיים כאלה לשתי כלות שונות, ועוד אחת לאירוע בגוונים של שחור וכסף (לצערי לא צילמתי אותה), ותמיד אפשר למצוא אותן בשלל צבעי הקשת. אני אוהבת את החופש לאלתר ולנסות שהם מותירות, בעיקר עם צמיחת מגוון החרוזים בארץ, והייבוא של תיל בצבעים שונים.

אדווין הראשון

יום עמוס. אז היום רק אדווין.

שרשרת מבית טוב

עוד מאסכולת השמונה שעות עבודה מינימום...
המחרוזת הזו עשויה חוט דיג, אלפיים ומשהו חרוזי ונציה, חרוזים דמויי פנינה, חרוזים דמויי עלים שיוצרו לתקופה קצרה על ידי סוורובסקי, וחרוזי סוורובסקי ממשפחת ה- bicones והפרחים, הכל בגוונים של ירוק, לבן ושקוף. כל אלה מושחלים על חוט אחד ויחיד באורך 2.5 מטר. כן, השתמשתי כמעט בכולו.

זה אחד התכשיטים האהובים עלי. את הראשון הכנתי לעצמי, בגווני הבית (אפור וסגול, כמובן) לחתונה של החברה שתכשטתי. עוד אחד הכנתי בגוונים של הדוגמה המקורית, בתמונה. השרשרת הזו יושבת קרוב קרוב לצוואר, ואחד החרוזים דמויי-הפנינה שבה נכנס לאחד ה"עלים" הלולאתיים שיוצרים בדוגמה, וככה היא נסגרת ותלויה לה מבסיס הצוואר ועד המחשוף. לטעמי היא מאד מחמיאה ומשדרגת את ההופעה, בלי להיות יותר מדי שתלטנית.

וכך, היא ישבה לה על השולחן שלי, בשקט בשקט, בין שלל חרוזים צבעוניים יותר וקורצים יותר. בשנתיים שהיא ליוותה אותי, אני חושבת שמדדו אותה אולי פעם אחת. ואז, הגיע היום שלה. אשה מקסימה ביקרה אצלי ב"אמני רחובות פותחים את בתיהם" יחד עם הבת שלה, ולקחה אותה הביתה. השרשרת הזו היא מסוג התכשיטים שאני מעדיפה לחכות איתם, העיקר שיגיעו לבית טוב. אני מקווה ששתיהן מאד מאושרות יחד :)

הדבר היחיד שיותר משמח אותי מאשר תכשיט שמצא את בעליו החדשים הוא הטרנספורמציה שמשרה הצבע המתאים על היופי שחבוי בכל אדם.

japanese to english

למנחה שלי יש בדיחה, שהדבר היחיד שצריך כדי לעשות מדע טוב זה עוזרי מחקר יפניים.

הסבלנות שבה ניחנו בני העם הזה מעוררת יראה, וזה ניכר גם באמנות שבה הם שולחים את ידם. העיצובים האהובים עלי בתכשיטים הם תמיד יפניים, ואני שואבת הרבה השראה מדוגמאות וטכניקות שלהם, שיוצרים תכשיטים שלפעמים נראים מאד מאד פשוטים, אבל מאחוריהם מסתתרות בכיף 8 שעות עבודה. אליהם נגיע בהמשך.



היום בחרתי להראות דווקא כרטיס פרגמנט שנעשה על פי דוגמה יפנית של Tatsue Shibata, אחד השמות המזרח-רחוקים הבודדים שבהם נתקלתי במדף ספרי הדוגמאות בפרגמנט (כן ירבו!)

יש כאן פאנל של פרגמנט סגול שעליו ציירתי והבלטתי, והמסביב הוא נייר פרגמנט פסים שעליו ציירתי, הבלטתי, חוררתי וגזרתי. הכרטיס הזה תבע שמונה וחצי שעות עבודה. אם אני אעשה עוד אחד כזה, יידרש לי פחות או יותר אותו פרק זמן, כי תהליך העבודה עצמו איטי.

הנייר הסגול מודבק בצידו האחורי של הכרטיס בנקודה אחת, ומקדימה הוא מוחזק אך ורק על ידי הפס המפוספס.

רעיון הפאנל מקסים בעיני וגם המשחק בין הדפים שנסמך על כך שוולום הפסים פחות אטום מהנייר הסגול, ולכן רואים דרכו את הפרגים גם בלי החלונות שפוערים בו. זה הכרטיס הראשון שלה שניסיתי (אני נוטה לבחור תמיד להתחיל בקשים ביותר, משום מה...) ובעיני הוא יפיפה.

אור וצל

היות שאתמול לא פרסמתי שום דבר, פוסט נוסף להיום -

פחם.

תקופת הפחם שלי היתה לפני חמש שנים בערך, והיא נקטעה לאחר כשנה בשל העובדה שהחתול החדש שלי, מיסט (שכונה בעיקר פיץ והטיות שונות ומשונות של אותו שם) מאד נהנה להתפלש באבק השחור שנשאר אחרי העבודה בפחם, וזה לא נראה לי מאד בריא בשבילו.

מדי פעם יופיעו כאן עבודות פחם. בפחם בעיקר עניינו אותי משחקי אור וצל שיוצרים את הפנים. אני לא מציירת פורטרט, אני מציירת צלליות, ובסוף מגיח מהן פרצוף. אני בדרך כלל מציירת אמנים שאני אוהבת (וזה כולל שחקנים, סופרים/מחזאים ומוזיקאים). היום נתחיל דווקא בעפרון, כיוון שזו היתה העבודה הראשונה שלי, וגם כי היה לה יומולדת בשבוע שעבר :) וינונה ריידר.

עפרון B2 רגיל, ונייר מדפסת לבן.

 

 

בציור השני מופיע ג'ף באקלי. הוא ישוב לבקר ב- 17 לנובמבר, היומולדת שלו.

נעשה על פי תמונה של merri cyr.

למעלה - הציור בעפרון. למטה, בפחם.

אמנות שימושית

הדגמה קצרה לכך שפרגמנט לא חייב להיות תלוי על הקיר או בתוך מעטפה.

ראשונים - זוג פמוטים שהכנתי לראש השנה (לפני שנתיים ;) הם עשויים שכבה אחת של פרגמנט בסיס, ומודבקים על בסיס מתכת בדבק של פרגמנו, עם סרט אורגנזה. במקרה הזה ככל שהדוגמה מצריכה יותר חירורים, כך התוצאה הסופית יפה יותר.
וכן, השתמשנו בהם בשולחן החג והם עדיין בחיים.


(חבל שאיקאה כבר לא מחזיקים את הבסיסים האלה במלאי)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

שני - שלט לדלת שהכנתי למתכתבת שלי בארה"ב. דוגמת הפרחים לקוחה מתמונה שצילמתי בגן הבוטני בירושלים, בביתן הסחלבים המרשים.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

ובונוס לסיום - סיכה עשויה פרגמנט, לבגד. הוכנה במתנה למישהי שאוהבת מאד סיכות שכאלה. במקור הדוגמה היתה אלמנט תלת-ממד בסימניה, אני עשיתי לה המרה לסיכה. הפרחים הם שכבה נפרדת, שעברו הבלטה ובציעה (לא מוצלחת במיוחד), ומוצמדת בטיפת סיליקון. היתה לי סיכה מרשימה יותר, אבל אני לא מוצאת את התמונה כרגע. אולי היא עוד תופיע בהמשך :)